משהו לא תקין ברגש שלי (זה קצת ארוך). מזדהים?

אני מסוגלת לשמוע על מישהו שנפטר (שאני לא מכירה). לקרוא הודעת אבל או משהו.
זה יגרום לי להיות עצובה קצת, כן.
ואחרי כמה ימים אני שוכחת מזה.

אבל אני יכולה לשמוע סיפור עצוב על ילד שעשו לו חרם בכיתה ד' ואני אזדעזע.
אני אבכה על זה. אני אחשוב שהעולם מרושע ואיו תקוה וזה לא נורמלי שקורים דברים כאלה.
אני אזכור את הסיפור שנים אחר כך.

אולי אני לא יודעת להכניס דברים לפרופורציה?
יש מישהו שמזדהה? קרה לו או שעדיין ככה? מה הבעיה שלי בעצם?