מה אתם חושבים על הורים שמלמדים את הילדים שלהם בחינוך ביתי ולא שולחים אותם לבית ספר?

לא מאפשרים להם להתחבר לאנשים והם לא יודעים ללמד כמו שצריך והילד יהיה בלי בגרות

מצד אחד הם שומרים עליהם מצד שני הם לבד ולא ידעו להתמודד עם הבעיות שלהם בעצמם כי ההורים תמיד איתם

כל עוד מלמדים אותם דברים שיעזרו להם בעתיד (גם האקדמי וגם בחיים עצמם) זה לא משהו שאני הייתי בוחרת אבל גם לא חושבת שזה דבר רע, יש המון יתרונות, עם זאת גם חסרונות שקשה להתעלם מהם.

יש בזה המון קסם ואני בעלת כבוד אדיר לאותם הורים שבוחרים בכך. הורה שעושה צעד כזה מקדיש את כל היומיום שלו במשך שנים בגידול הילד וזה באמת נשמע דבר שדורש המון ויתורים וכוחות נפשיים ופיזיים

מצד שני, אני לא ממש בעד דברים בסגנון בעיקר כי ברגע שהורה לוקח על עצמו את החינוך של הילד 100% הוא חייב להעניק לו כל מה שמסגרת חינוכית רגילה הייתה נותנת *ומעבר*
כלומר, ממפגשים חברתיים חוגים ופעילויות ועד להעשרה ולימוד מקצועיים שלא יתסכלו חלילה את הילד
זה לא דבר שכל אחד יצלח בו. למשל אני יכולה להגיד על עצמי שלעולם לא אצליח להעניק לילד שלי חוויה טובה מזו שמסגרת של משרד החינוך יכולה לספק
הערכים, החויות, הזכרונות, השיעורים לחיים.. קשה להתעלות עליהם לבד

זה תלוי ממש איזה חינוך הם נותנים להם וגם מה הסיבות

שהם אפשרו לי ולאחים שלי חינוך פי מיליון יותר טוב ומועיל מאשר ממנה שלומדים בבית ספר.
מעידה על זה בתור אחת שרק בכיתה ח' הגיעה פעם ראשונה לבית ספר כן?