פריקה, אשמח לעצות

מתנדבי בקקל
זה יעסיק או.ך יתן לך דברים לחשוב עליהם לכי לשיעורי תורה
אם יש חוסר בחיים ץמלי את זה בדברים טובים

מלשביות ארוכה זה רע השבועות מרגישים כמו ימים והימים מרגישים כמו שבועות:(
בשבילי היא גם הייתה תקופה נוראית כנראה מה שהייתי ממליץ לעצמי אז זה ללכת לספרייה ולהתחיל לקרוא כדי להעביק את עצמי במשהו שעוזר לי או לנסות למצוא איזה passion שאני מאוד רוצה לעשות.
חוץ מזה שגרה זה *מאוד* חשוב, אם את יכולה לעבוד כל בוקר זה יכול לעזור לך

אנונימית יקרה,
התקופה שלפני הגיוס יכולה להיות מאוד מבלבלת. מצד אחד, את מרגישה שמשהו גדול עומד לקרות, ומצד שני את עדיין כאן, בשגרה שמרגישה ריקה ועם מחשבות שמתרוצצות בלי הפסקה. זה לגמרי טבעי להרגיש משועממת וחסרת סבלנות, שהימים נמרחים, שהמחשבות משתלטות, ושאפילו קשר זוגי חדש הופך למוקד רגשי שמבלבל אותך.

המתנה לגיוס הופכת למרחב רגשי שבו עולות שאלות על זהות, על שייכות, על העתיד ועל ההשתלבות בצבא. את לא לבד בתחושות האלה. הרבה מלש"בים מרגישים חוסר ודאות, חוסר שליטה, ואפילו עצב או חרדה לקראת השינוי הגדול.
יתכן שמציאת פעילויות שיעסיקו אותך כמו עבודה, התנדבות, בילויים או פעילות ספורטיבית, יקלו מעט על התקופה הזו.

אם את מרגישה שהמחשבות מציפות, או שאת רוצה לדבר עם מישהו על איך להתמודד עם התקופה הזו או סתם לפרוק, בסה"ר יש צ'אט אנונימי שבו אפשר לשתף ולמצוא קצת שקט. אפשר גם להתייעץ שם על איך לבנות שגרה שתעזור לך להרגיש יותר יציבה, ואיך להתמודד עם רגשות שעולים סביב קשרים, תחביבים, או פשוט תחושת ריקנות.

שלך,
מתנדבת סה"ר