אני מפחדת לספר לאמא שלי שאין לי חברים, אני לא רוצה שהיא תהיה עצובה

תשתפי זה טוב.
אבל וואלה אני במקומך משאירה דברים כאלה לעצמי ולא משתפת

תספרי לה היא תוכל לעודד ולעזור לך

תגידי לה את זה שקשה לך חברתית, אמא מרגישה בדרך כלל והיא תעדיף שתגידי לה

שואל השאלה:
רק שזה לא שבאמת אין לי אף אחד, פשוט כל מי שבמעגל שלי אני לא מרגישה בכלל קרובה אליו, לדוגמא בשביל לדבר על דברים אישיים או להרגיש בנוח

תספרי לה תמיד זה טוב לשתף אני פעם לא שיתפתי זה פגע בי יותר עד שסיפרתי ועזר לי בהתחלה זה טיפה מבייש אבל. זה רק עוזר ואם את רוצה עזרה או לפרוק את מוזמנת לפרטי

תדברי אם תסתירי בחיים שלך כול דבר שלא מסתדרת אם המציאות שאמורה להיות זה יכביד עלייך יותר ויותר ואני בטוחה שהיא תשמח שאת משתפת אותה ותהיי שם בשבילך

וואי מאמי הכל בסדר אני בטוחה שזה יעזור לך לפרוק זה תמיד טוב מבטיחה לך שתרגישי יותר טוב ותאמיני לי הכל בחיים זה תקופות ויבואו החברים וחברות שיקבלו אותך בדיוק ויהו מושלמים בשבילך

אנונימית יקרה,
נשמע שיש לך צורך בקשר עמוק עם בן גילך, שחסרה לך קרבה אמיתית עם מישהו שאפשר לדבר איתו על הכל ולהרגיש בנוח, מישהו שתוכלי לכנות "חבר נפש".

הייתי מציעה לך להתייעץ עם אמא שלך על זה ולשאול אם היא הרגישה ככה פעם. אולי יש לה תובנות והצעות. זה יכול לפתוח שיחה מקרבת, כזו שמבוססת על הבנה.
אני מבינה שעד עתה נמנעת לדבר עם אמא שלך על זה מתוך רצון להגן עליה, אבל כיוון שאתן ביחסים טובים ההסתרה יכולה לפגוע בהם ולהכביד עליך.

אם את מרגישה צורך לדבר עם מישהו בלי שיקשיב לך ויתן לך במה לפרוק ולדבר על הכל את יכולה לבוא אלינו לסה"ר, יש לנו צ'אט אנונימי ובגובה העיניים. אפשר פשוט להיכנס בקישור למטה.
שלך,

מתנדבת סה"ר