15 תשובות
בדמוקרטיה, הדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני,
ולא מסתיר ממנו מידע. טענתך "צריך איש חזק יותר שלא יתן שיעבדו עליו" אינה רלוונטית. שירותי הביטחון יכולים לסלף מידע לכל ראש ממשלה.
ולא מסתיר ממנו מידע. טענתך "צריך איש חזק יותר שלא יתן שיעבדו עליו" אינה רלוונטית. שירותי הביטחון יכולים לסלף מידע לכל ראש ממשלה.
בנוגע למה שכתבת על אחריותו הישירה לטבח השבעה באוקטובר, בזה אני מסכים.
שואל השאלה:
^^בסדר אבל אם יש דרג שלא פועל כשורה מין הראוי שתהיה ממשלה מספיק מקצועית שתצליח לעלות על זה
^^בסדר אבל אם יש דרג שלא פועל כשורה מין הראוי שתהיה ממשלה מספיק מקצועית שתצליח לעלות על זה
אנונימי
^אהבתי את זה שקיבלתי פרח רק שהבעתי דעה שמסכימה איתך
חח
חח
שואל השאלה:
^זו פרשנות שלך
^זו פרשנות שלך
אנונימי
הפוך גוטה, השאלה היא למה צריך אותם.
הם הפקידים והוא הנבחר
הם הפקידים והוא הנבחר
שואל השאלה:
נבחר לתפקיד הזה מצופה ממנו לתפעל פקידים ולפקח עליהם
נבחר לתפקיד הזה מצופה ממנו לתפעל פקידים ולפקח עליהם
אנונימי
הם חותרים תחתיו. אפילו לשנות יועמש לא נותנים לו
שואל השאלה:
חותרים תחתיו, לא נותנים לו
וואו איזה מנהיג חזק ועוצמתי..
אולי לא נותנים לו כי יש מנגנונים לחוק ? ושהוא מנסה לפעול לא הכי לפי הספר ?
חותרים תחתיו, לא נותנים לו
וואו איזה מנהיג חזק ועוצמתי..
אולי לא נותנים לו כי יש מנגנונים לחוק ? ושהוא מנסה לפעול לא הכי לפי הספר ?
אנונימי
אולי. וזו הטענה של השמאל.
לדעתי הסיבה שלא נותנים לו היא שהוא ימני שמקדם מדיניות ימין, והשמאל משתמש בכוחו הלא פורפציונלי לעצור את זה באמצעים לא דמוקרטיים.
לדעתי הסיבה שלא נותנים לו היא שהוא ימני שמקדם מדיניות ימין, והשמאל משתמש בכוחו הלא פורפציונלי לעצור את זה באמצעים לא דמוקרטיים.
^זה לא סותר. זה נכון שלשמאל הישראלי של ימינו יש כח שאין לימין. "כוחו הלא פורפורציונלי" הוא פשוט זה שהשמאל הפוליטי בישראל ברובו הגדול תומך בחוקים שקבעה הכנסת (כלומר שרוב נציגי הציבור תמכו בהם), בעוד לצד השני אין את הכח הזה כי הוא תומך בדברים שמנוגדים לחוק, ואין להם תמיכה מהרוב הדרוש כדי לשנות את החוק (כלומר, כשהם פועלים בניגוד לחוק כדי לקדם את המדניות שלהם הם מיעוט שמנסה לכפות דעתו על הרוב).
אנונימית
לא כל כך הבנתי.
את טוענת שיש לשמאל כוח בגלל שהוא שומר חוק?
הוא שולט בבתי המשפט, בצה'ל, בפרקליטות, השב'כ, באקדמיה, בתקשורת, כי הוא שומר חוק?
לדעתי ההפך, בקום המדינה כמו שידוע היה את הפנקס האדום, רק מי שהיא חבר מפאי השמאלית יכל לקבל עבודה - אפילו להיות נהג אוטובוס לא היית יכול להיות בלי.
אז בוודאי עבודות יוקרתיות, כמו פרופסורים, בכירים בצה'ל השב'כ וכו'
והם כמובן לא קיבלו את הפריפריה והספרדים, אלה הביאו אך ורק אנשים שלהם. ומאז זה נשאר ככה, השמאל שם כי הוא לא מכבד דמוקרטיה ועובד בשיטת חבר מביא חבר.
איך יכול להיות שכמעט כל בית המשפט שמאלני ברמת מר'צ ושמאלה?כנ'ל תקשורת אקדמיה, וכל מקום.
זה אך ורק כי הם שומרים על כוחן בצורה הלא דמוקרטית
השמאל בוודאי לא שומר על החוק כמו שקבעה הכנסת, אלה כל הזמן מעוות אותו ומשנה אותו בהתאם למה שהוא רוצה באמצעות היועמשי'ת ובג'ץ
לקואליציה יש רוב, והם מחוקקים חוקים אבל זה לא משנה כלום כי היועמשי'ת ובג'ץ מבטלים כל דבר שלא בא להם בעין
את טוענת שיש לשמאל כוח בגלל שהוא שומר חוק?
הוא שולט בבתי המשפט, בצה'ל, בפרקליטות, השב'כ, באקדמיה, בתקשורת, כי הוא שומר חוק?
לדעתי ההפך, בקום המדינה כמו שידוע היה את הפנקס האדום, רק מי שהיא חבר מפאי השמאלית יכל לקבל עבודה - אפילו להיות נהג אוטובוס לא היית יכול להיות בלי.
אז בוודאי עבודות יוקרתיות, כמו פרופסורים, בכירים בצה'ל השב'כ וכו'
והם כמובן לא קיבלו את הפריפריה והספרדים, אלה הביאו אך ורק אנשים שלהם. ומאז זה נשאר ככה, השמאל שם כי הוא לא מכבד דמוקרטיה ועובד בשיטת חבר מביא חבר.
איך יכול להיות שכמעט כל בית המשפט שמאלני ברמת מר'צ ושמאלה?כנ'ל תקשורת אקדמיה, וכל מקום.
זה אך ורק כי הם שומרים על כוחן בצורה הלא דמוקרטית
השמאל בוודאי לא שומר על החוק כמו שקבעה הכנסת, אלה כל הזמן מעוות אותו ומשנה אותו בהתאם למה שהוא רוצה באמצעות היועמשי'ת ובג'ץ
לקואליציה יש רוב, והם מחוקקים חוקים אבל זה לא משנה כלום כי היועמשי'ת ובג'ץ מבטלים כל דבר שלא בא להם בעין
^אחוז המתנחלים בכנסת היום גבוה משיעורם בקרב אזרחי ישראל פי יותר מ2.1. גם אחוז המתנחלים בממשלה גדול משיעורם בקרב אזרחי ישראל פי יותר מ2.1. אחוז המתנחלים בבית המשפט העליון גבוה משיעורם בקרב אזרחי ישראל פי יותר מ3.1.
אחוז המתנחלים בקרב אזרחי ישראל קטן מ5.3, ולמרות זאת הוא מיוצג ייצוג יתר מאוד משמעותי בכל רשיויות השלטון, במיוחד בבג"ץ.
מינוי ראשי מערכת הביטחון (כולל השב"כ וצה"ל), וגם מינוי ראשי מערכת המשפט (כולל היעוץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון) נעשים כולם באישור הממשלה. להזכירך, ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה אי פעם בישראל ומכהן עד היום הוא בנימין נתניהו, לא אדם שידוע בעמדות השמאל הקיצוניות שלו.
כמו כן, הרמטכ"ל הקודם (זה שרבים בממשלה טענו שלא היה ימני מספיק ופעלו להעברתו מהתפקיד) היה מתנחל.
לגבי התקשורת, ערוץ עכשיו 14 הוא לרוב השני הנצפה ביותר בprime time, והוא מקבל הקלות רגולטוריות רבות בשווי רב מהמדינה שאף אחד מערוצי החדשות לא מקבל.
הטענה ש"השמאל" שולט בבתי המשפט, בצה"ל, בפרקליטות, בשב"כ, ובתקשורת, פשוט עומדת בסתירה מוחלטת וברורה למציאות.
יוצאת הדופן היחידה ברשימה שנתת היא האקדמיה, בה אכן אין נתונים שמראים על ייצוג יתר או שליטה ברורה של הימין הפוליטי. עם זאת, יש קורלציה בין הצבעה למפלגות ליברליות באזור לבין שנת ההסכלה הגבוהה ביותר של האנשים בו (כולל חינוך חובה), כך שקשה להאשים בכך את ה"שמאל" ולא את ה"ימין" ששלט בממשלה בעשורים האחרונים ולכן גם במערכת החינוך.
הטענה שלמדיניות של מפא"י בכלל ובן גוריון בפרט יש יותר השפעה על המדיניות של גופים בישראל היום מאשר למדיניות של הליכוד בכלל ונתניהו בפרט היא מופרכת. מפא"י החזיקו בתיק ראש הממשלה לאחרונה לפני מעל 54 שנה ובן גוריון החזיק לאחרונה בתיק לפני מעל 60 שנה. הליכוד ונתניהו מחזיקים בתיק ראש הממשלה ברגע זה. מפא"י החזיקו בתיק ראש הממשלה למשך פחות מ22 שנה ובן גוריון פחות מ14, הליכוד החזיק בו מעל 23 שנה ונתניהו עוד פחות מחודש ישלים את השנה ה18 שלו בתפקיד. לא משנה איך אתה מסתכל על הנתונים אין שום דרך לסובב אותם ולראות את מדיניות מפא"י כדבר יותר משפיע היום מאשר מדיניות הליכוד, במיוחד במדינה כמו ישראל בה אין חוקה ואין שום מגבלה מיוחדת על הליך חקיקת או תיקון חוקי היסוד.
הטענה לגבי שיטת "חבר מביא חבר" פשוט לא נכונה לגבי הרוב הגדול של המקרים. כמו שכבר ציינתי, נדרש לפחות אישור של הממשלה בהרבה מאוד עמדות בחירות וברבות מדובר בבחירה ישירה שלה בלבד. אפילו אם הטענה הייתה נכונה, היה ל"ימין", לליכוד, ולנתניהו עצמו, הרבה יותר ממספיק זמן בשביל לשנות פחות או יותר איזו מדיניות שיבחר בכמעט כל גוף ציבורי בישראל, מספר פעמים לו היה רוצה.
כמו שכבר הסברתי, בג"ץ והיעמ"ש הם ממש לא "נציגי השמאל". אבל בכל מקרה הטענה שהם כל הזמן מעוותים את החוק שגויה באופן מובהק. לדוגמה, עד היום מתוך כל החוקים שנחקקו אי פעם מאז קום המדינה, בג"ץ נאלץ לפסול פחות מ0.004 כדי להשאיר את החוק הישראלי עקבי, 24 מתוך 7669. על היעוץ המשפטי לממשלה יש פחות נתונים בהקשר הזה כי הוא פועל לפני שההחלטות יוצאות לפועל, אבל אפילו חברי ממשלה כבר אמרו שהיעמ"ש סייע בהעברת הרוב הגדול של החלטות הממשלה וייצג אותה ברוב הגדול של האירועים משפטיים בהם הייתה מעורבת, לעומת אחוז קטן של מקרים בהם נאלץ להמנע כדי למלא את תפקידו כראוי. אפילו אם הטענה הייתה נכונה, לא היה שום דבר שמנע מהכנסת לשנות את החוק הקיים ולשנות את הסמכויות שכיום יש לבית המשפט וליעוץ המשפטי לממשלה לפרש חוקים (כל עוד יעשו זאת על פי החוקים הקיימים שקבעה הכנסת כמובן).
לקואליציה כרגע אין רוב בכנסת. זה פשוט לא נכון. גם לפני זה, כשלקואליציה כן היה רוב, לא היה לה רוב להרבה מהצעות החוק שלה. לדוגמה, הסיבה היחידה שיריב לוין לא הצליח להעביר כמעט אף חוק מהרפורמה שתכנן היא שהוא פשוט לא הצליח לגייס רוב בקרב נציגי הציבור בכנסת שתמך בהעברת החוקים.
אחוז המתנחלים בקרב אזרחי ישראל קטן מ5.3, ולמרות זאת הוא מיוצג ייצוג יתר מאוד משמעותי בכל רשיויות השלטון, במיוחד בבג"ץ.
מינוי ראשי מערכת הביטחון (כולל השב"כ וצה"ל), וגם מינוי ראשי מערכת המשפט (כולל היעוץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון) נעשים כולם באישור הממשלה. להזכירך, ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה אי פעם בישראל ומכהן עד היום הוא בנימין נתניהו, לא אדם שידוע בעמדות השמאל הקיצוניות שלו.
כמו כן, הרמטכ"ל הקודם (זה שרבים בממשלה טענו שלא היה ימני מספיק ופעלו להעברתו מהתפקיד) היה מתנחל.
לגבי התקשורת, ערוץ עכשיו 14 הוא לרוב השני הנצפה ביותר בprime time, והוא מקבל הקלות רגולטוריות רבות בשווי רב מהמדינה שאף אחד מערוצי החדשות לא מקבל.
הטענה ש"השמאל" שולט בבתי המשפט, בצה"ל, בפרקליטות, בשב"כ, ובתקשורת, פשוט עומדת בסתירה מוחלטת וברורה למציאות.
יוצאת הדופן היחידה ברשימה שנתת היא האקדמיה, בה אכן אין נתונים שמראים על ייצוג יתר או שליטה ברורה של הימין הפוליטי. עם זאת, יש קורלציה בין הצבעה למפלגות ליברליות באזור לבין שנת ההסכלה הגבוהה ביותר של האנשים בו (כולל חינוך חובה), כך שקשה להאשים בכך את ה"שמאל" ולא את ה"ימין" ששלט בממשלה בעשורים האחרונים ולכן גם במערכת החינוך.
הטענה שלמדיניות של מפא"י בכלל ובן גוריון בפרט יש יותר השפעה על המדיניות של גופים בישראל היום מאשר למדיניות של הליכוד בכלל ונתניהו בפרט היא מופרכת. מפא"י החזיקו בתיק ראש הממשלה לאחרונה לפני מעל 54 שנה ובן גוריון החזיק לאחרונה בתיק לפני מעל 60 שנה. הליכוד ונתניהו מחזיקים בתיק ראש הממשלה ברגע זה. מפא"י החזיקו בתיק ראש הממשלה למשך פחות מ22 שנה ובן גוריון פחות מ14, הליכוד החזיק בו מעל 23 שנה ונתניהו עוד פחות מחודש ישלים את השנה ה18 שלו בתפקיד. לא משנה איך אתה מסתכל על הנתונים אין שום דרך לסובב אותם ולראות את מדיניות מפא"י כדבר יותר משפיע היום מאשר מדיניות הליכוד, במיוחד במדינה כמו ישראל בה אין חוקה ואין שום מגבלה מיוחדת על הליך חקיקת או תיקון חוקי היסוד.
הטענה לגבי שיטת "חבר מביא חבר" פשוט לא נכונה לגבי הרוב הגדול של המקרים. כמו שכבר ציינתי, נדרש לפחות אישור של הממשלה בהרבה מאוד עמדות בחירות וברבות מדובר בבחירה ישירה שלה בלבד. אפילו אם הטענה הייתה נכונה, היה ל"ימין", לליכוד, ולנתניהו עצמו, הרבה יותר ממספיק זמן בשביל לשנות פחות או יותר איזו מדיניות שיבחר בכמעט כל גוף ציבורי בישראל, מספר פעמים לו היה רוצה.
כמו שכבר הסברתי, בג"ץ והיעמ"ש הם ממש לא "נציגי השמאל". אבל בכל מקרה הטענה שהם כל הזמן מעוותים את החוק שגויה באופן מובהק. לדוגמה, עד היום מתוך כל החוקים שנחקקו אי פעם מאז קום המדינה, בג"ץ נאלץ לפסול פחות מ0.004 כדי להשאיר את החוק הישראלי עקבי, 24 מתוך 7669. על היעוץ המשפטי לממשלה יש פחות נתונים בהקשר הזה כי הוא פועל לפני שההחלטות יוצאות לפועל, אבל אפילו חברי ממשלה כבר אמרו שהיעמ"ש סייע בהעברת הרוב הגדול של החלטות הממשלה וייצג אותה ברוב הגדול של האירועים משפטיים בהם הייתה מעורבת, לעומת אחוז קטן של מקרים בהם נאלץ להמנע כדי למלא את תפקידו כראוי. אפילו אם הטענה הייתה נכונה, לא היה שום דבר שמנע מהכנסת לשנות את החוק הקיים ולשנות את הסמכויות שכיום יש לבית המשפט וליעוץ המשפטי לממשלה לפרש חוקים (כל עוד יעשו זאת על פי החוקים הקיימים שקבעה הכנסת כמובן).
לקואליציה כרגע אין רוב בכנסת. זה פשוט לא נכון. גם לפני זה, כשלקואליציה כן היה רוב, לא היה לה רוב להרבה מהצעות החוק שלה. לדוגמה, הסיבה היחידה שיריב לוין לא הצליח להעביר כמעט אף חוק מהרפורמה שתכנן היא שהוא פשוט לא הצליח לגייס רוב בקרב נציגי הציבור בכנסת שתמך בהעברת החוקים.
אנונימית
^ לגבי הפסקה הלפני אחרונה: כמות החוקים שנפסלו לא מראים הרבה, מה שמסתכלים עליו אלו העתירות שהתקבלו והעתירות שנדחו.
לדוגמה: ב-19 בפברואר 2002, החל צה"ל להרוס מבני מגורים סמוך לציר כיסופים, אחרי שורה של תקריות ירי והנחת מטענים, שבהם יצאו המחבלים מהמבנים הסמוכים לציר. הוא הורה למשפחות המתגוררות במקום לעזוב את בתיהן עד לשעה 14:00, אולם זמן קצר לאחר תחילת העבודות, בעקבות עתירה שהגיש חבר הכנסת מוחמד ברכה, הורה בג"ץ לצה"ל להפסיק את פעולת הכוחות.
שנתיים מאוחר יותר, ב-2 במאי 2004, עשו את דרכן בציר כיסופים טלי חטואל, שהייתה בחודש השמיני להריונה, וארבע בנותיה: הילה בת ה-11, הדר בת התשע, רוני בת השבע ומירב בת השנתיים. טלי נסעה עם בנותיה כדי לשכנע מתפקדי ליכוד להצביע במשאל המתפקדים נגד תוכנית ההתנתקות, אבל שני מחבלים הפעילו מטען חבלה בכיוון הרכב בו נסעה. אחרי הפיצוץ ניגשו המחבלים אל הרכב וביצעו באם ובילדות וידוא הריגה מטווח קצר. המחבלים הגיעו אל הציר בחסות המבנים שבג"ץ אסר את הריסתם שנתיים קודם לכן, וזכו מאז לכינוי המצמרר 'שיכוני בג"ץ'.
הרמטכ"ל דאז, משה יעלון, ביקר במקום הרצח מיד לאחר הפיגוע, ואמר: "לאורך פרוזדור כיסופים יש בתים שקרובים לציר. מטעמי ביטחון שקלנו להזיז אותם, כולל מתן פיצוי לתושבים. זה לא אושר".
משפחת חטואל לא הייתה היחידה שנרצחה על הציר. עד אותה עת נהרגו בציר כיסופים עשרה אזרחים וחמישה חיילי צה"ל. עם זאת, רק אחרי רצח משפחת חטואל סילק בג"ץ את הצו שאסר את הריסת המבנים. מיותר לציין ששופטי העליון לא הביעו חרטה על איסור הריסת המבנים שהטילו, הגם שהחלטתם להתערב בשיקול הדעת של המפקדים בשטח גבתה את חייהם של רבים. (הבאתי את הדוגמה מהספר: "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל")
הדוגמה הזאת היא גם סיבה ללמה לשלול מהשופטים את היכולת "לפרש חוקים" (כדברייך) או בשפה עממית: לשלוט על המדינה ולתת את האחריות למישהו שלא באמת שולט (הכנסת והממשלה)
לדוגמה: ב-19 בפברואר 2002, החל צה"ל להרוס מבני מגורים סמוך לציר כיסופים, אחרי שורה של תקריות ירי והנחת מטענים, שבהם יצאו המחבלים מהמבנים הסמוכים לציר. הוא הורה למשפחות המתגוררות במקום לעזוב את בתיהן עד לשעה 14:00, אולם זמן קצר לאחר תחילת העבודות, בעקבות עתירה שהגיש חבר הכנסת מוחמד ברכה, הורה בג"ץ לצה"ל להפסיק את פעולת הכוחות.
שנתיים מאוחר יותר, ב-2 במאי 2004, עשו את דרכן בציר כיסופים טלי חטואל, שהייתה בחודש השמיני להריונה, וארבע בנותיה: הילה בת ה-11, הדר בת התשע, רוני בת השבע ומירב בת השנתיים. טלי נסעה עם בנותיה כדי לשכנע מתפקדי ליכוד להצביע במשאל המתפקדים נגד תוכנית ההתנתקות, אבל שני מחבלים הפעילו מטען חבלה בכיוון הרכב בו נסעה. אחרי הפיצוץ ניגשו המחבלים אל הרכב וביצעו באם ובילדות וידוא הריגה מטווח קצר. המחבלים הגיעו אל הציר בחסות המבנים שבג"ץ אסר את הריסתם שנתיים קודם לכן, וזכו מאז לכינוי המצמרר 'שיכוני בג"ץ'.
הרמטכ"ל דאז, משה יעלון, ביקר במקום הרצח מיד לאחר הפיגוע, ואמר: "לאורך פרוזדור כיסופים יש בתים שקרובים לציר. מטעמי ביטחון שקלנו להזיז אותם, כולל מתן פיצוי לתושבים. זה לא אושר".
משפחת חטואל לא הייתה היחידה שנרצחה על הציר. עד אותה עת נהרגו בציר כיסופים עשרה אזרחים וחמישה חיילי צה"ל. עם זאת, רק אחרי רצח משפחת חטואל סילק בג"ץ את הצו שאסר את הריסת המבנים. מיותר לציין ששופטי העליון לא הביעו חרטה על איסור הריסת המבנים שהטילו, הגם שהחלטתם להתערב בשיקול הדעת של המפקדים בשטח גבתה את חייהם של רבים. (הבאתי את הדוגמה מהספר: "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל")
הדוגמה הזאת היא גם סיבה ללמה לשלול מהשופטים את היכולת "לפרש חוקים" (כדברייך) או בשפה עממית: לשלוט על המדינה ולתת את האחריות למישהו שלא באמת שולט (הכנסת והממשלה)
אנונימי
^בכל הנוגע לפסילת חוקים, כל עתירה שלא הסתיימה בפסילת החוק היא עתירה שנדחתה. נכון שלא נגד כל החוקים מוגשות עתירות, אבל כפי שאתה ניסחת בסוף התשובה, הטענה היא שבג"ץ שולט במדינה. לא שהוא שולט רק אם במקרה מישהו החליט לעתור במקרה ספציפי כזה או אחר.
גם אם לא מדברים רק על פסילת חוקים, מההיכרות שלי, הרוב הגדול של העתירות שמוגשות נגד המדינה נדחות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בענייני ביטחון. אני מודה שאין לי נתונים מלאים לגבי זה ואשמח למקור אם לך יש.
בגלל שאין לי את כל הנתונים, אשתמש בראיה אנקדוטלית לכך שהרוב הגדול של העתירות נגד המדינה נדחות. אני מאמינה שהיא יכולה להיחשב יחסית הוגנת מפני שהיא הדוגמה שאתה בעצמך נתת.
ככל הנראה דיברת על צו הביניים שניתן בבג"ץ 1556/02. הוא אכן ניתן ב19.02.2002 ואכן הורה למשיב (מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה) להימנע מביצוע צו ההריסה ל20 הבתים באיזור עזה. עם זאת, כשמו כן הוא, צו ביניים. לא פסק דין. כאן מתחיל הפער בין התמונה שהסיפור שלך מצייר לבין המציאות.
צו הביניים הזה נשאר בתוקף רק למשך יומיים, עד למתן פסק הדין. במהלך אותם יומיים נתבקשה המדינה למסור הודעה, תוכנה של ההודעה היה ברובו מקובל על העותרים, העותרים חזרו בהם מן העתירות, והעתירות נדחו. לא מצאתי את אותה הודעה מהמדינה, אבל בהתחשב בכך שבתגובה אליה העותרים חזרו בהם, סביר להניח שכחלק מההודעה המדינה אמרה שהחליטה שלא לממש את אותם צוי הריסה, וזה מה שהוביל להישארות של אותם מבנים. לסיכום, ההתערבות של בג"ץ באירוע הייתה בדיוק יומיים בהם המבנים נשארו עד שהעתירות נדחו, ולא שנתיים כפי שטענת. הסיבה היחידה שהמבנים נשארו שנתיים אחרי מתן פסק הדין שדחה את העתירות היא שהמדינה החליטה שלא להרוס אותם.
בנוסף, אמנם זה לא משנה את הנקודה אבל רק לשם הדיוק, הרכב של בנות משפחת חטואל לא פוצץ אלא נורה. לאחר מכן המחבלים אכן התקרבו ורצחו אותן מקרוב.
האמת היא שבכל מקרה הדוגמה הזו לא באמת רלוונטית לטיעון של חבדניק אליו אני הגבתי, כי הוא טען שגם צה"ל נשלט על ידי אותו "שמאל" ששולט בבג"ץ (בניגוד לכנסת לדוגמה לטענתו). לכן אפילו אם בג"ץ כן היה מגביל את צה"ל למשך יותר מיומים בסך הכל, מה שלא קרה, זה לא היה עוזר לטיעון של חבדניק.
באופן אירוני (או שלא כל כך אירוני), נראה שהדוגמה שנתת מדגימה בדיוק את ההפך הגמור ממה שאמרת בפסקה האחרונה של התשובה שלך. במקרה הזה מי שלבסוף קיבל את ההחלטה הוא צה"ל, כלומר הראשות המבצעת. למרות זאת, הטלת את האחריות על הרשות השופטת.
באופן כללי נראה שזו תופעה נפוצה, במיוחד בענייני ביטחון. למרות שבג"ץ מתערב רק במקרים מאוד נדירים ויוצאי דופן, רבים מאמינים שהוא קיבל עתירות שמעולם לא קיבל. לדוגמה בעניין השימוש בפגזים יעודיים ב2003, בעניין הוראות הפתיחה באש ב2018, בעניין הסיוע לעזה ב2025, וכו'. בכל המקרים האלה ורבים אחרים בג"ץ דחה את העתירות ואיפשר למשיבים לפעול כשיבחרו ללא התערבות אמיתית, ובכל זאת רבים טועים לחשוב אחרת.
גם אם לא מדברים רק על פסילת חוקים, מההיכרות שלי, הרוב הגדול של העתירות שמוגשות נגד המדינה נדחות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בענייני ביטחון. אני מודה שאין לי נתונים מלאים לגבי זה ואשמח למקור אם לך יש.
בגלל שאין לי את כל הנתונים, אשתמש בראיה אנקדוטלית לכך שהרוב הגדול של העתירות נגד המדינה נדחות. אני מאמינה שהיא יכולה להיחשב יחסית הוגנת מפני שהיא הדוגמה שאתה בעצמך נתת.
ככל הנראה דיברת על צו הביניים שניתן בבג"ץ 1556/02. הוא אכן ניתן ב19.02.2002 ואכן הורה למשיב (מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה) להימנע מביצוע צו ההריסה ל20 הבתים באיזור עזה. עם זאת, כשמו כן הוא, צו ביניים. לא פסק דין. כאן מתחיל הפער בין התמונה שהסיפור שלך מצייר לבין המציאות.
צו הביניים הזה נשאר בתוקף רק למשך יומיים, עד למתן פסק הדין. במהלך אותם יומיים נתבקשה המדינה למסור הודעה, תוכנה של ההודעה היה ברובו מקובל על העותרים, העותרים חזרו בהם מן העתירות, והעתירות נדחו. לא מצאתי את אותה הודעה מהמדינה, אבל בהתחשב בכך שבתגובה אליה העותרים חזרו בהם, סביר להניח שכחלק מההודעה המדינה אמרה שהחליטה שלא לממש את אותם צוי הריסה, וזה מה שהוביל להישארות של אותם מבנים. לסיכום, ההתערבות של בג"ץ באירוע הייתה בדיוק יומיים בהם המבנים נשארו עד שהעתירות נדחו, ולא שנתיים כפי שטענת. הסיבה היחידה שהמבנים נשארו שנתיים אחרי מתן פסק הדין שדחה את העתירות היא שהמדינה החליטה שלא להרוס אותם.
בנוסף, אמנם זה לא משנה את הנקודה אבל רק לשם הדיוק, הרכב של בנות משפחת חטואל לא פוצץ אלא נורה. לאחר מכן המחבלים אכן התקרבו ורצחו אותן מקרוב.
האמת היא שבכל מקרה הדוגמה הזו לא באמת רלוונטית לטיעון של חבדניק אליו אני הגבתי, כי הוא טען שגם צה"ל נשלט על ידי אותו "שמאל" ששולט בבג"ץ (בניגוד לכנסת לדוגמה לטענתו). לכן אפילו אם בג"ץ כן היה מגביל את צה"ל למשך יותר מיומים בסך הכל, מה שלא קרה, זה לא היה עוזר לטיעון של חבדניק.
באופן אירוני (או שלא כל כך אירוני), נראה שהדוגמה שנתת מדגימה בדיוק את ההפך הגמור ממה שאמרת בפסקה האחרונה של התשובה שלך. במקרה הזה מי שלבסוף קיבל את ההחלטה הוא צה"ל, כלומר הראשות המבצעת. למרות זאת, הטלת את האחריות על הרשות השופטת.
באופן כללי נראה שזו תופעה נפוצה, במיוחד בענייני ביטחון. למרות שבג"ץ מתערב רק במקרים מאוד נדירים ויוצאי דופן, רבים מאמינים שהוא קיבל עתירות שמעולם לא קיבל. לדוגמה בעניין השימוש בפגזים יעודיים ב2003, בעניין הוראות הפתיחה באש ב2018, בעניין הסיוע לעזה ב2025, וכו'. בכל המקרים האלה ורבים אחרים בג"ץ דחה את העתירות ואיפשר למשיבים לפעול כשיבחרו ללא התערבות אמיתית, ובכל זאת רבים טועים לחשוב אחרת.
אנונימית