עוד מישהו התחיל להרגיש ככה אחרי שהתגייס?

הייתי במקום שלך, בעיקר בתקופת ההכשרה. 7 חודשים שזורקים עליך בטירונות, אין זמן פנוי לעצמך, אתה נבלע במערכת, לא מוצא את המקום שלך, וכשאתה חוזר הביתה, וגם אחרי, אתה מרגיש מרוקן.
זה כואב. יש לזה 2 אפשרויות- א. זה אתגר גדול יותר בשבילך. יותר מורכב לך במערכת. יש כאלו שמשתלבים בקלות, ויש כאלו שלא. ב. משהו לא נכון בשבילך. תפקיד לא מתאים, יחס רע בלי סיבה, או שאתה לא מתאים.
זה לא המקום שלי לאמר לך איפה אתה, אני חושב שזו בחירה. היום אני יכול לאמר שההשתלבות במערכת הצבאית בשילוב ההכשרה הקרבית היו מזעזעים בשבילי, ראיתי קבנ"ים גם, דיברתי עם המפקדים, ולקח לי הרבה זמן למצוא את עצמי, ועכשיו אני מתמודד יותר טוב מרוב האנשים שם (זה לא אומר שאני אוהב את המערכת, כן?), כולל בלחימה כרגע. ראיתי כאלו גם שבאמת לא התאימו. ככה זה לפעמים.

אתה לא לבד, ואל תחשוב שאתה מיוחד. לכולם יש קושי, בעוצמות שונות. כאן בשבילך תמיד (כשזמין)

שואל השאלה:
באמת תודה רבה על העזרה
אני חייב להגיד שיחסית לרוב האנשים השירות שלי עד עכשיו היה קל כאילו ברמה קיצונית, אחרי שסיימתי טירונות 02 התחלתי קורס עם מלא זמן חופשי ותוכן יחסית קל (למרות שבכל זאת לא הצלחתי לעבור אותו כי פשוט הייתי יותר מדי בלחץ וכל הניתוק שלי מעצמי הקשה עלי ללמוד חח), יציאות חמשושים, כל הזמן שלי בצהל סגרתי רק סופש אחד ואני כבר כמעט חודש שלם בבית ומחכה לקורס חדש שיתחיל לי שבוע הבא, ולמרות כל זה אני מרגיש ככה, אני באמת מרגיש שזה לא לעניין שאני במצב כזה למרות כל ההקלות שהיו לי
בכל מקרה, קבעתי תור לקבן מראש אז בתקווה אני אפגוש אחד עוד בתחילת הקורס

אז יכול להיות שבאמת זה התפקיד, יכול להיות שאתה לא מרגיש את העשיה במה שאתה עושה, שזה גם לגיטימי. הדבר היחיד שמעייף יותר מלעשות המון זה לא לעשות כלום. תיצור לעצמך שגרה ותתחייב אליה, תנצל את הזמן, תכיר אנשים. יש לך הזדמנות לעשות מה שאני לא יכול לעשות למשל:)