מה עדיף יציבות כלכלית או לחיות על הקצה אם סיכון כלכלי שמעלה רווחים

להשכיר בית רגיל, לקנות בית בצורה הישנה והמוכרת, או אולי בכלל לעשות משהו יותר מודרני ולהשכיר בית ואז להעביר את כל העסקה לבלוק צ'איין, כאילו שדווקא שם מסתתרת האמת? הרי מצד אחד, יש את כל עניין הפרוצדורה טפסים, חתימות, עורכי דין, בנקים, בירוקרטיה שמבחוץ נראים כאילו הם נועדו לשמור על סדר, אבל בפועל הם גורמים לכל מהלך להרגיש כבד ומסורבל. מצד שני, יש את המושג של שווי שוק עליון: כל פעם שנדמה שמחירי הדירות כבר הגיעו לתקרה, פתאום קורה משהו שמזיז את השוק והופך את כל התחזיות. ואז נכנסת לתמונה גם עליית נכסים תהליך איטי אבל יציב, שבו נכסים מסוימים צוברים ערך, בזמן שאחרים פשוט נתקעים מאחור.

אבל זה לא נגמר שם. כי אם נסתכל לעומק, כל העסקה הזו בין אם היא לקנייה, שכירות או בלוק צ'איין יכולה להרגיש עסקה זוללת, לא רק מבחינת כסף אלא גם מבחינת אנרגיה מנטלית. אנשים נכנסים לזה מתוך רצון לשקט נפשי, אבל מוצאים את עצמם מתמודדים עם לחץ, דאגות וחוסר ודאות. וזה מביא אותי לשאלה הכי מבלבלת: האם הכנסה אימפולסיבית כלומר החלטה מהירה, בלי הרבה מחשבה היא בעצם כלי אמיתי שיכול להוביל אותנו להזדמנויות חדשות, או שזה פשוט מנגנון שמפיל אותנו לבורות כלכליים שאנחנו לא רואים מראש?

אז מה באמת עדיף לשחק את המשחק הארוך והמסודר של קנייה, ללכת על הגמישות של שכירות, או להאמין בעתיד חתרני כזה שבו בלוק צ'איין ישנה את כללי המשחק?