הגיוני שהידיעה שמתים בסוף ואין משמעות לכלום מרגיעה אותי?

כן.

יכול להיות כן

שואל השאלה:
תחשבו על זה נגיד מישהי בוכה שחבר שלה עזב אותה
עוד 90 שנה גם היא וגם הוא לא קיימים יותר והזכרון הזה נמחק לנצח

כן

תקרא על אלבר קאמי, זאת בדיוק הפילוסופיה שלו

קצת מוזר

כן

מאד הגיוני.
למוות באמת יש יתרונות לחייו של האדם. כמו שאמר פעם סטיב ג'ובס ממציא האייפון בתרגום חופשי: "המוות הוא ההמצאה הכי גדולה של החיים. הוא כלי דחף לעשייה. אל תחיו לפי תוצאות המחשבה של אנשים אחרים. אל תניחו לרעש של דעות האחרים להשתיק את הקול הפנימי שלכם."
המוות בין היתר הוא כלי. הוא יכול "לשחרר" אותו מהנורמות החברתיות, מרגשות בר חלוף. אני כן חושב שבסוף אנחנו יצור מורכב, ולא משנה מה.. יש רגשות שהם חקוקים בנפש וזה יותר מ־"טוב, כולנו נמות, אז לא אכפת לי" אבל זו כן גישה לחיים ואחת כזו שכדאי לכל אחד לאמץ בעייני בצורה בריאה.

כן גם אותי זה מרגיע

זה מאוד הגיוני וגם אני ככה. הקונספט של חיי נצח לעומת זאת נשמע לי מזעזע