7 תשובות
תנסי לקבוע תור לפסיכולוג במקרה ועם אתה קטינה תומרי לאמא שלך או לאבא שלך למי שיותר נוח לך והם יעזרו
פסיכולוגית
מוזמנת לכתוב לי בפרטי
ובגדול, מה שעוזר זה להבין שאת רוצה לעזור לעצמך
לא טוב לך במקום הזה, לא מתאים לך
את החברה הכי טובה של עצמך לכל החיים, ובקשר הזה צריך להשקיע.
להתחיל בדברים הקטנים, הממש קטנים, שעושים לך טוב ביום יום
כוס שוקו, טיול, שקיעה, ים, הליכה, מוזיקה, אמבטיה וכו
ולהמשיך ללצאת יותר , להשקיע בלבוש בנראות, להשקיע באופי שלך, בלימודים, בתכונות ולתת מקום לעצמך.
שזה הכי חשוב.
ובגדול, מה שעוזר זה להבין שאת רוצה לעזור לעצמך
לא טוב לך במקום הזה, לא מתאים לך
את החברה הכי טובה של עצמך לכל החיים, ובקשר הזה צריך להשקיע.
להתחיל בדברים הקטנים, הממש קטנים, שעושים לך טוב ביום יום
כוס שוקו, טיול, שקיעה, ים, הליכה, מוזיקה, אמבטיה וכו
ולהמשיך ללצאת יותר , להשקיע בלבוש בנראות, להשקיע באופי שלך, בלימודים, בתכונות ולתת מקום לעצמך.
שזה הכי חשוב.
שואל השאלה:
כבר יש לי פסיכולוגית
גם פסיכיאטרית
החלפתי כמה פסיכולוגים, פסיכיאטרים וגם כמה תרופות כבר, גם עשיתי המון טיפולים מיוחדים שאני מעדיפה לא לפרט כאן וכלום לא עוזר, אני עם פוסט טראומה מהצבא ואני מרגישה שזה שואב אותי פנימה ושואב ממני את כל הכוחות שלי
אני מנסה לעשות דברים, לצאת עם חברות, ללמוד למרות שאני לא מצליחה להתרכז בזה בכלל, לפעמים מכריחה את עצמי להתאמן אבל לא מרגישה שזה עוזר בכלל
לא בא לי באמת גם לראות אף אחד אני מכריחה את עצמי לצאת
כבר יש לי פסיכולוגית
גם פסיכיאטרית
החלפתי כמה פסיכולוגים, פסיכיאטרים וגם כמה תרופות כבר, גם עשיתי המון טיפולים מיוחדים שאני מעדיפה לא לפרט כאן וכלום לא עוזר, אני עם פוסט טראומה מהצבא ואני מרגישה שזה שואב אותי פנימה ושואב ממני את כל הכוחות שלי
אני מנסה לעשות דברים, לצאת עם חברות, ללמוד למרות שאני לא מצליחה להתרכז בזה בכלל, לפעמים מכריחה את עצמי להתאמן אבל לא מרגישה שזה עוזר בכלל
לא בא לי באמת גם לראות אף אחד אני מכריחה את עצמי לצאת
אנונימית
אולי תעשי משהו שיעודד אותך
לצאת עם חברים,תחביבים
לצאת עם חברים,תחביבים
תני לעצמך גם זמן, תהיי מלאת חמלה לעצמך,
תדברי בטוב אלייך.
אני חזקה, אני יכולה, אני מסוגלת, אני שווה את זה.
לאט לאט זה יעזור, בעיקר אם תאמרי לעצמך כל לילה בקול דברים טובים. אל תורידי את עצמך יותר ,יש לנו נטייה לעשות את זה ואנחנו שוכחים שהחיים מורידים אותנו גם ככה. התפקיד שלנו זה להרים לעצמינו, לבנות את הביטחון,
להשלים עם הטראומות, לקבל אותן כחלק מאיתנו, והדבר הכי קשה, באמת שכן זה התמודדות אינסופית, זה לומר תודה.
תודה על מי שאנחנו ועל מה שהפכנו להיות.
אני יודעת כמה זה קשה, עברתי כמה טראומות בחיים שלי ואני מאובחנת עם דיכאון קליני, והנה הצלחתי להרים את עצמי בזכות עצמי עם מלא עבודה קשה והתמדה.
ולהגיד תודה על מה שיש, וגם על מה שאין בי.
תדברי בטוב אלייך.
אני חזקה, אני יכולה, אני מסוגלת, אני שווה את זה.
לאט לאט זה יעזור, בעיקר אם תאמרי לעצמך כל לילה בקול דברים טובים. אל תורידי את עצמך יותר ,יש לנו נטייה לעשות את זה ואנחנו שוכחים שהחיים מורידים אותנו גם ככה. התפקיד שלנו זה להרים לעצמינו, לבנות את הביטחון,
להשלים עם הטראומות, לקבל אותן כחלק מאיתנו, והדבר הכי קשה, באמת שכן זה התמודדות אינסופית, זה לומר תודה.
תודה על מי שאנחנו ועל מה שהפכנו להיות.
אני יודעת כמה זה קשה, עברתי כמה טראומות בחיים שלי ואני מאובחנת עם דיכאון קליני, והנה הצלחתי להרים את עצמי בזכות עצמי עם מלא עבודה קשה והתמדה.
ולהגיד תודה על מה שיש, וגם על מה שאין בי.
הי את,
יכול רק לדמיין את התחושות שעוטפות אותך, נשמע שאת מחפשת דרך להתמודד עם המועקה שעוטפת אותך, שהיא אולי אפילו סוג של ריקנות ותשישות נפשית ששואבת ממך כוחות.... מתאר לעצמי שמצב זה עלול להשפיע על מצב הרוח שלך ואולי אף להוביל לדיכאון.
מהתגובות שלך לפוסט ניכר שניסית טיפולים שונים, ועדיין הרצון שלך ולחקור ולהבין טוב יותר את פשר התחושות שלך, ואפשר מאוד להעריך את הרצון לצאת מהמעגל בו את נמצאת, וגם על השיתוף הפתוח בפורום.
במיקרים מסויימים, מציאת נושא שמעניין אותנו כמו: חוגים, התנדבות, לימודים, חברים חדשים...יכולים לייצר "משהוא" חדש שיגרום לריגוש, ושיכול לעיתים להביא צפיה והתרגשות לימים הבאים....
מדברייך בתגובות עולות חוויות פוסט טראומתיות מהצבא, מצרף עבורך קישור לעמותות שישמחו חזור במידה ואת מעוניינת: https://sahar.org.il/blog/help_type/%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94/
לעיתים נראה ששיתוף באופן פתוח עם אנשים קרובים שאולי יכולים להקשיב, לחבק, לייעץ ואף לחבר עם גורמים מיקצועיים מתאימים, יכול במידה רבה לסייע במסגרת תומכת בחיפוש תשובות להרגשה שאת חווה....
בנוסף, אני מתנדב בעמותת סה"ר מזמין אותך לשוחח איתנו בצט בכל שעה במידה ותירצי לקבל סיוע נוסף, המתנדבים שלנו ישמחו לעמוד לרשותך בכל שאלה או עזרה.
מצרף לך קישור לצט.
שלך,
מתנדב סה"ר
יכול רק לדמיין את התחושות שעוטפות אותך, נשמע שאת מחפשת דרך להתמודד עם המועקה שעוטפת אותך, שהיא אולי אפילו סוג של ריקנות ותשישות נפשית ששואבת ממך כוחות.... מתאר לעצמי שמצב זה עלול להשפיע על מצב הרוח שלך ואולי אף להוביל לדיכאון.
מהתגובות שלך לפוסט ניכר שניסית טיפולים שונים, ועדיין הרצון שלך ולחקור ולהבין טוב יותר את פשר התחושות שלך, ואפשר מאוד להעריך את הרצון לצאת מהמעגל בו את נמצאת, וגם על השיתוף הפתוח בפורום.
במיקרים מסויימים, מציאת נושא שמעניין אותנו כמו: חוגים, התנדבות, לימודים, חברים חדשים...יכולים לייצר "משהוא" חדש שיגרום לריגוש, ושיכול לעיתים להביא צפיה והתרגשות לימים הבאים....
מדברייך בתגובות עולות חוויות פוסט טראומתיות מהצבא, מצרף עבורך קישור לעמותות שישמחו חזור במידה ואת מעוניינת: https://sahar.org.il/blog/help_type/%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%94/
לעיתים נראה ששיתוף באופן פתוח עם אנשים קרובים שאולי יכולים להקשיב, לחבק, לייעץ ואף לחבר עם גורמים מיקצועיים מתאימים, יכול במידה רבה לסייע במסגרת תומכת בחיפוש תשובות להרגשה שאת חווה....
בנוסף, אני מתנדב בעמותת סה"ר מזמין אותך לשוחח איתנו בצט בכל שעה במידה ותירצי לקבל סיוע נוסף, המתנדבים שלנו ישמחו לעמוד לרשותך בכל שאלה או עזרה.
מצרף לך קישור לצט.
שלך,
מתנדב סה"ר