האם "גן העדן" של אדם וחווה, באמת ראוי למחיית אדם?

בוודאי שגן עדן ראוי למחיית אדם. השאלה היא איזה אדם. אדם שאכל מעץ הדעת (=יודע להבדיל בין טוב לרע) או לאדם שלא אכל מעץ הדעת (=תם).

אדם שאכל - לא יכול לחיות בגן עדן.
אדם שלא אכל - יכול לחיות בגן עדן.

שאלה ממש מעניינת לדעתי בהתחלה ברור שהוא יהנה עד שלב מסוים.
אני חושבת שהיות האדם אדם זה מטבעו לא להרגיש "מאושר", אבל בעצם מה זה מאושר? בן אדם מוצלח? עשיר? בעל חברים טובים? זה הכול סובייקטיבי. לדוגמה אני מאושרת כרגע ואני לא עשירה וכל הרצונות והצרכים שלי לא מסופקים ואני אפילו טיפה חוששת.
זה לא שחור ולבן וזה היופי בדבר
אם אדם היה ככה בגן עדן לדעתי הוא היה מקשה על עצמו בכוונה על מנת למצוא ערך בקיומו

רעיון "גן עדן"כפי שהוא מתואר, מקןם שבו כל הצרכים נענים, אין סכנה ואין מוות - מציב פרדוקס לגבי טבע האדם. אם האדם מוגדר כיצור שואף, משתןקק, פועל מתוך חןסר, הרי ששלילת כל חוסר שוללת גם את מהותו. בעולם מושלם, האדם חדל להיות אדם והופך לכל היותר למעין יצור סטטי, חיה שמתקיימת או מכןנה שפועלת, אך חסרה את הדרמה הפנימית שמעניקה לחיים משמעות.

הערכה, יצירה וגאווה מותנןת תמיד באפשרןת ההפוכה , בכישלון, באובדן, במחסור. רק על רקע המוות החיים מקבלים ערך, ורק מתןך הסבל נוצרת התשוקה לשמחה. לכן, גן עדן שבו הכל מונח לפתחו של האדם אינו מאפשר לו ליצורמשמעות, אלא מוחק את הצורך בה.
ייתכן שגן עדן יכול להתקיים לא כמקום חיצוני של שפע איןסופי, אלא כמצב פנימי של תודעה ,
מצב שבו האדם בוחר לראןת ערך במה שיש, ולא במה שחסר. אבל זהו גן עדן שונה לחלוטין מהתיאור המקראי: לא גן שמעניק הכל, אלא גן שבו האדם עצמו הופך ליןצר משמעות, גם ללא חוסר חיצוני.
אם כך, השאלה "היכן יכול האדם להיות מאושר" לא נענית במרחב אידיאלי נטןל חוסר, אלא דווקא במרחב אנושי שביר, שבו יש תנועה מתמדת בין כאב לתקווה, בין חןסר למילוי. במובן הזה, אולי העולם הלא-מושלם שבו אנו חיים קרוב יותר לגן עדן אמיתי מאשר אותו חזון של שלמות מוחלטת.

השאלה האמיתית היא מהזה באמת גן עדן? אנחנו לא יודעים איך הוא נראה ומה באמת אמור לקרות שם חוץ מההנחות שבני אדם המציאו כמו שרשמת

אדם יוכל להעריך את זה רק אחרי שישיג את זה ויעבור בשביל זה דרך, זה למה אנחנו חיים בעולם הזה עכשיו

אפשר להעריך דברים גם מתוך הכרתם או קיום מודע, לא רק מתוך חוסר. אדם בגן עדן עשוי לפתח הערכה למרחב, ליופי, ליחסים, לאינטלקטואלי, אפילו בלי חוסר מוחשי.
בנוסף אתה מניח שאדם חייב לייצר או להשיג כדי להיות אדם אמיתי. יש פילוסופים ואתיאיסטים (וגם פסיכולוגים מודרניים) שטוענים שאפשר לחוות משמעות גם ללא מאבק או הישג, דרך מחשבה, רוחניות, אהבה או התבוננות

אני משער שיש אנשים מסוימים שכן ירצו לחיות במקום הזה, אבל אני לא רוצה בכך. כל עוד זה אומר שאני אחיה במקום הזה עד שאמות. אבל לא אכפת לי לבקר בו מדי פעם כשאני מתקשה. אבל אין סיכוי שהייתי רוצה לחיות במקום כזה לתמיד או עד שאמות.

לדעתי במציאות כזאת של גן עדן, אדם לא יהיה בדיוק כמו שאנחנו מכירים, והוא יהיה מותאם לסביבה הזאת

^^ למה אתה מזלזל בפשטות?

האדם היה כחיה לא מודעת. הרי אומרים שהאל יודע הכל , הוא בעצמו שתל את עץ הדעת (בתקופה שלאדם וחווה לא הייתה באמת בחירה חופשית) אז לפי הקבלה מסופר שהוא בכוונת תחילה עשה זאת, כדי שלאנשים תהיה בחירה חופשית אמיתית ( עד כמה שניתן) , ובשביל לפצל את עצמו למיליארדי חלקיקים שחווים את המציאות מתוך חוויות שונות, כדי לחוות את עצמו יותר במלאות

לא היה שם סיגריות אז לא דיי חור

לא יודעת לא מאמינה שאם יש גן עדן הוא כמו שאתה מתאר אותו
אבל בנוגע לשאלה אני חושבת שגן עדן לא מתאים לבני אדם ,אולי בהתחלה זה ירגיש כמו חלום אבל לאט זה יהיה בדיוק כמו שתיארת את זה