אני באמת לא יודעת למי לפנות את מי לשאול, ללכת מחר לאזכרה של סבתא?

שואל השאלה:
וואו קראתי את ההתחלה וזה נשמע ככ לא במקום בבקשה תקראו עד הסוף אם את מחליטים להגיב

מבינה ממש את ההרגשה שלך שזה לא מקומך להגיע אחרי שלא הגעת לאזכרות הקודמות, אבל בסופו של דבר זאת סבתא שלך ולדעתי ההרגשה הזאת תעבור מהר כשכבר תהיי שם.
וגם תחשבי על העתיד- את רואה את עצמך הולכת/רוצה ללכת לאזכרות הבאות שיהיו? אם התשובה כן, אז עדיף שתנסי ללכת השנה.
אם זה קשה מדי או שההרגשה לא משתנה לגבי ההגעה וזה גורם לך לאי נוחות אז אל. לפחות השנה. לא בכח.

שואל השאלה:
ברור שזה חשוב

כן תלכי לדעתי זה חשוב

אם את חושבת שזה יגרום לך להרגיש רע ולבכות אל תלכי

קודם כל אני חושבת שאת חייבת לבוא לאזכרה של סבתא שלך. וגםכמה שנים עברו? סתם בשביל לדעת.
אני גדלתי ללא סבתות אז אני לא יודעת בעצם מה זה ההאובדן הזה אבל אני יודעת מה זה לגדול עם חוסר.
אולי זה בא ממקום שזה נושא דיי כואב אצלי אבל לדעתי זה דיי חוצפה.
אני מאז שאני הייתי בת חודש הייתי הולכת לאזכרות. (בשנה שנולדתי זה היה שנה לסבתא שלי מצד אחד ומהצד השני היא בדיוק נפטרה שהייתי בת כמה חודשים).
אני גדלתי אל תוך העצב והכאב שאת מדברת. זה יותר ממובן למה את לא באת לאזכרות הקודמות אבל אם את לא באה כי עדיין לא מוכנה נפשית לדעתי זה לא סיבה לקבוע משהו על התאריך הזה.
אני לא מכירה אותך ולא יודעת כמה אבדות איבדת אבל זה ערב אחד שאת עוצרת ונזכרת. אלא אם זה משהו שממש אי אפשר לבטל אז אני מבינה (אפילו אחותי הקטנה הולכת לבת מצווה ביום הזה - לא הכירה אותה אבל).

אישית אני גם חושבת אותו הדבר על בנות דודות שלי הגדולות שגדלו את אצל סבתא שלי מתי שהן מחסירות מסיבה לא מוצדקת. כי לא היה "בייביסיטר לילדים" בזמן שהילדים שלהם מכירים כבר טוב מאוד את המשפחה המורחבת וגם את הבית שאנחנו עושים שם.
גם באיזשהו שלב גם האזכרות פחות עצובות כי עבר זמן יותר צחוקים ובדיחות אז אין שום דבר עצוב בזה. גם בלי שום קשר אני הייתי בשבעה של סבתא שלי שהייתי בת כמה חודשים אז באמת שאין תירוצים