איזה דברים בחייכם גרמו לכם להבין שצריך לקחת פרופורציות בחיים ולהעריך את מה שיש

שנקעתי יד ובבית חולים ראיתי מישהו בלי יד

להבין שמי שלא רוצה אותך בחיים שלו לא צריך לקחת קשה ולחכןת לאנשים שכן אכפת להם, ושיש דברים גרועים יותר

שראיתי משפחות הרוסות שהאבא נרקומן והילד מסתובב ברחובות..וגם שהייתי במחנות השמדה בפולין גם גרם לי להבין שכל יום צריך לנצור את הדברים החשובים בחייך ולהוכיר תודה על מה שיש.
בסוף הכל זמני בעולם הזה ולכן לא צריך לשקוע במחשבות לא טובות ולהתעסק ברע שיש אלא להתפתח מזה ולהתחזק מזה ולהביט קדימה אל העתיד.

אני חושבת שפרופורציות כשמן זה דבר מאוד יחסי- ברור שתמיד אפשר להגיד שהיו אנשים רעבים בשואה אבל בסופו של יום אנשים לא סובלים מאותם קשיים, זה הכל

אישית אני פשוט מסתכלת על הדברים הקטנים- למשל אני חייה בחדר לבד נקי ובלי הפרעות, ולעומת זאת לא חסר משפחות מרובות ילדים שבהם הלדים חיים אחד על השני
זה פשוט לנסות לראות את הטוב והצד החיובי בכל דבר

שואל השאלה:
מובן
אני חושבת שלהסתכל על זה במובן היחסי של נסיבות החיים בפרק הזמן שאנו שוהים בעולם מביא לי פרופרציות ריאלסטיות , נגיד אם כל מה שקרה בשביעי לאוקטובור ושאלפי משפחות איבדו קרובים והחטופים שהם בתנאים לא תנאים גורם לי להודות על מה שיש לי ושאני בכלל עדיין נושמת וחיה ומי אני שאתלונן