האם הסיבה לסטרס כשמסתכלים על החיים כעל שעון חול היא רק כשההתקדמות אינטנסיבית ללא מטרה?

בעבר היה לי תקופה של שלוש שנים, שהסתכלתי ככה על החיים.
זה באמת הצעיד אותי קדימה והצלחתי מאוד.
אבל מצד שני, היו לי בעיות שינה, כי ישנתי ממש קצת בכוונה כדי להשתמש בזמן.
גם בעיות נוספות שקראו בגלל הסטרס התמידי.

אחר כך עשיתי שלוש שנים הפוך ולא היה אכפת לי בכלל, וגם הציונים שלי ירדו ביחד.
אבל היה ממש כיף והבנתי מלא, וחשבתי על זוגיות פתאום.

ורציתי להבין האם יש אפשרות לחזור למצב בו אני משתמש יותר בזמן
אבל גם לא להיכנס ללחץ הזה של כל רגע חשוב. וככה להרוויח משני הצדדים.

הצעה: הסיבה לסטרס היא אך ורק בגלל שאנחנו מרגישים שהזמן יקר, אז אנחנו רוצים למלאות אותו, אבל זה לא שיש לנו מטרות.
אנחנו נלך מהר, רק כי הזמן יקר, לא כי יש סיבה ללכת מהר בגלל האוטובוס.
הרי ההליכה מהר סתם לא תעזור לך.
והפתרון הוא להשים מטרות, ולנסות להגשים אותם והזמן יקר כשיש לך מטרה בלבד, והזמן קצר בלהגשים אותה.
מה דעתכם? יש לכם פתרון אחר?