אני תמיד הייתי כל כך נואש לשמחה ועכשיו אין לי כוח להיות שמח יותר

תשמח

שואל השאלה:
^^^מרוב שניסיתי להיות שמח נפגעתי

שואל השאלה:
^^^זה לא יעבוד

מבין נראלי אם אתה רוצה אתה יכול לשלוח הודעה נדבר על זה תפרוק טיפה יותר תסביר

שואל השאלה:
תודה^

למה? מה קרה? אני נורא מצטערת. אני בטוחה שזה יעבור בקרוב. תנסה לפגוש אנשים ולעשות דברים שעושים אותך שמח.

שואל השאלה:
אני לא כל כך יכול לשתף אבל תודה שאתה רוצה לעזור

אהה אוקיי הכל טוב אם תרצה בכל זאת אני כאן :)

אני מוודא שהבנתי נכון אתה כאילו עצוב מזה שאתה שמח?

זה יבוא לבד השמחה

בטח אחי אני יכול להקשיב לך

היי אנונימי,
ממה שכתבת, אפשר להרגיש עד כמה רצון לשמוח היה פעם משהו מאוד חזק אצלך, אולי אפילו סוג של מאבק מתמשך לנסות להחזיק שמחה, לקוות לה, לרדוף אחריה. נראה שעם הזמן זה הפך להיות מעייף עד כדי כך שכבר אין לך כוחות לנסות אפילו, או שאיבדת אמון ברעיון שהשמחה עדיין אפשרית. זו תחושה עמוקה של עייפות, אולי גם ייאוש, שלעיתים רבה מהשמחה עצמה.

לגיטימי ומובן להיות במקום הזה, במיוחד אם אחרי הרבה נסיונות ומהמורות, כבר אין כוח "להחזיק" את עצמך במצב רוח חיובי או מלא תקווה. לפעמים, דווקא המאמץ למצוא שמחה כשהלב עייף רק מעמיס עוד יותר את הכאב.

עצם העובדה שבחרת לפרוק ולתת לזה קול כאן, בלי להעמיד פנים, היא צעד אמיץ. גם חוסר היכולת, כרגע, להרגיש שמחה זה רגש שיש לו מקום, והוא לא מבטל את מהותך או את הרצון שיהיה לך טוב.

אני מתנדב בסה"ר ורציתי להזמין אותך להמשיך לדבר איתנו בצ'אט על מה שהעלית פה.