ביקשו לומר דבר תורה לשבת יש לכם רעיון לתת לי?

שמתי לב שזה כל פעם אחר שואל
אבל לרוב אותו אחד עונה חחח

שואל השאלה:
^תאמת לרוב אני שואלת

מי זה שמבקש ממך כל שבת לומר דבר תורה

בפרשת דברים משה רבנו מתחיל להזכיר את המסע של עם ישראל אל הארץ המובטחת. הוא מזכיר את ההר סיני ואז אומר:
"רַב־לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם..." (דברים א', ו')
למה צריך "לפנות וללכת"? מה רע בהר סיני מקום קבלת התורה?
הרעיון הוא לא להישאר רק ברוח, אלא לחיות את התורה במציאות
הרב קוק מסביר שהמעלה האמיתית של עם ישראל היא לא רק להיות רוחניים ומופשטים במדבר, אלא להביא את התורה לחיים שלמים בתוך מדינה, בתוך שדות, צבא, מסחר וחיים יומיומיים.
הר סיני היה פסגת הקודש, אבל הוא זמני. השלמות היא בארץ ישראל, שם התורה יורדת מהשמיים ומופיעה בתוך עם חי.
הרב קוק כותב באורות ארץ ישראל
"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה."
אדם יכול לחשוב שהמקום הכי קדוש הוא בית מדרש במדבר, הרחק מהעולם מבודד אבל התורה אומרת:
"פנו וסעו" תביא את התורה אל החיים. תבנה מדינה, תקים צבא, תעבוד את האדמה והכול בקדושה


שבעזרת ה' תמיד נזכה לקיים הכל בקדושה ומתוך אהבת הארץ והתורה
שבת שלום

אבל תמיד מבקשים ממך

אשמח שתקדישו לעילוי נשמת אוריאל בן אילנית❤

"*אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין־פָּארָן וּבֵין־תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב ; אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר־שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ"*

פרשתנו פותחת את חומש דברים, שהוא למעשה נאומו האחרון של משה רבנו לעם ישראל, לאחר 40 שנה של טיפול מסור ונתינה אין סופית ממצרים ועד הכניסה לארץ.

מוזר לראות, שמשה רבנו פותח את דבריו, הוא מתחיל למנות שמות של מקומות, המדבר, הערבה, מול סוף.
האם זה הזמן המתאים לשיעור גיאוגרפיה? האם אלו המילים שיפתחו את מילות הפרידה של משה רבנו מעם ישראל?

חז"ל מסבירים אחרת.
חז"ל דורשים שבכל מקום שכתוב השורש ד.ב.ר, כמו "וידבר", "דברו", וגם כאן "הדברים", הכוונה היא ללשון קשה, לדברי תוכחה.
משה רבנו בנאומו האחרון לעם ישראל רוצה ללמד אותם מוסר- להזהיר אותם להמשיך בדרך הנכונה גם אחרי מותו.

וכאן חז"ל מסבירים את חוכמתו של משה רבנו.
במקום להטיף לעם ישראל ולבייש אותם, משה רבנו רומז להם, בעדינות, על החטאים שלהם.
במקום לומר עגל הזהב, הוא יאמר "די-זהב", במקום להזכיר את החטאים במדבר, הוא יאמר "במדבר" וכן על זו הדרך.

משה רבנו מלמד אותנו שגם אם יש לנו דבר לומר על האחר, אפילו אם הוא צודק, עלינו לומר אותו בצורה הנכונה, תוך שמירת כבודו של השני, ואז- דברינו ישמעו.

*שנזכה בעז"ה שכל דברינו יאמרו לטובה, שבת שלום!!!*

כמובן! (:

בפרשת דברים כתוב "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" ורש"י מסביר שמשה רבינו מוכיח את עם ישראל ברמז על הדברים הרעים שהם עשו כמו עגל הזהב מסה ומריבה וכו' וצריך להבין מה המשמעות של זה שמשה רבינו מוכיח את עם ישראל דווקא ברמז ולא באופן ישיר
באופן פשוט כשמוכיחים ברמז זה נובע כתוצאה מהכבוד שרוכשים לאדם כי זה לא נעים לאדם לשמוע תוכחה על הפגמים שלו אז כשמכבדים את האדם ממילא האדם שמוכיח מרגיש באופן אישי את התחושה של חוסר הנעימות הזאת שנוצרת אצל האדם שמוכיחים אותו ובגלל זה הוא מדבר דווקא בעדינות וברמז כדי שלא יהיה לאדם חוסר נעימות
לפעמים יש רגעים שיש כשלונות לאנשים אחרים ואנחנו עלולים "לרכוב עליהם" כדי להשיג מזה משהו שכביכול האדם השני פגום ואנחנו מושלמים
לעומת זאת כשעסוקים בתוכחה עניינית כלומר תוכחה שהיא באה נטו כדי לתקן את האדם ולעזור לו אז הכבוד של אותו אדם נורא חשוב לנו מתוך הרגשה שהוא אדם גדול וזה לא מתאים לו ולא ראוי לו שהוא עושה חטא וההרגשה של הגדלות שלו היא זאת שמעוררת אותנו להוכיח אותו וההרגשה של הכבוד והערכה לאותו אדם היא זאת שגורמת לנו את הקושי להוכיח אותו ולהגיד עליו דברים לא טובים
מכאן אנחנו רואים נקודה מאוד עמוקה שבאה לידי ביטוי ברגישות הזאת - המניע לתוכחה זה כבוד ואהבה עצומה לאדם שחטא וממילא מתוך הכבוד והאהבה הוא לא ירגיש מאוים ויקבל את התוכחה בהבנה ואהבה
בתוכחה שבאה ברמז יש משהו עמוק יותר כי על ידי התוכחה הזאת אנחנו משדרים לאדם את הערך שלו ואנחנו בעצם נותנים לו את הכח לתקן את המעשים שלו כי אם אנחנו נאמר לאדם את הפגמים שלו באופן ישיר אנחנו עלולים להראות לו את התמונה כאילו הפגמים שלו זה הוא עצמו והם חלק מהאישיות שלו ועל ידי כך הוא ימשיך בחסרונות האלה כי אין לו מאיפה לשאוב כוחות להתקדם ולעלות מהמצב הנוכחי אם לכאורה הוא מעצמו פגום...
דווקא ההסתכלות על הערך העצום של האדם היא החלק העיקרי שצריך להעביר בתוכחה שהאדם שעשה את החטא הוא אדם גדול ולא מתאים לו להיות במקום הזה וזה מסר שמופיע בעומק הלב העדינות הרגישות וההערכה כלפיו מקרינות את מה שיש לנו בלב ובזה אנחנו מעניקים לו את הכח לשנות את המעשים הרעים שלו
תוכחה אמיתית לא נועדה לפתוח את העיניים של האדם שיראה את החסרונות שלו כי כל אחד ואחד מאיתנו יודע טוב מאוד את החסרונות שלו גם אם אנחנו לא מראים את זה באופן גלוי בתוך הלב שלנו כואב לנו על הפגמים שלנו ואנחנו מרגישים פגומים בצורה כזאת או אחרת ודווקא בגלל חוסר היכולת להתמודד עם העובדה שיש לנו פגמים אנחנו לפעמים מתכחשים אליהם ואם מישהו בא להוכיח מהרגשה שהשליחות שלו זה לפתוח לאדם את העיניים ולומר לו "אתה לא בסדר אתה פגום" - אדם שכזה פספס את הנקודה העיקרית בתוכחה
לפעמים אנחנו מתמודדים עם חסרונות בעומק הלב שלנו ואנחנו לא מצליחים לצאת ממנו ובגלל זה אנחנו מתכחשים אליו ודווקא המוכיח שמתייחס לחסרונות שלנו ממקום שמאמין בנו ומעצים אותנו דווקא המוכיח הזה הוא זה שמעניק לנו ומראה לנו את היתרונות שלנו ואת המעלות שלנו את מה שלא היינו מספיקים בטוחים בעצמנו ונותן לנו את הביטחון העצמי להשתנות
אדם שיודע להוכיח זה אדם שיודע לראות את המעלות העצומות והחבויות בבני אדם ולא את החסרונות החיצוניים עד כדי שהוא לא רק אומר את הדברים הטובים שבנו אלא אפילו את החסרונות שלנו ומעורר אותנו לתקן את החסר
זאת התוכחה שבאה מתוך אהבה מסותרת כאשר יש אהבה בסתר ליבו של האדם המוכיח היא בונה את המוכיח ולכן התוכחה צריכה להיות ברמז ולא בגלוי כי הרמז הוא בעצם מתייחס בעדינות לפגם ושם אותו "בנקודה צדדית" ושם במקום המרכזי את המעלה של האדם
עוד נקודה שיש בתוכחה ברמז כאשר התוכחה היא באופן ישיר אז בעצם אנחנו אמרנו לאדם לתקן את עצמו ואז יוצא שנקודת המוטיבציה שלו לתיקון היא מחוץ לנפש שלו ובדרך כלל שמנסים לדרבן בן אדם מבחוץ אליו זה לא מצליח באמת לגרום לשינוי משמעותי בתוכו וכאשר אנחנו אומרים רק ברמז ולא באופן גלוי אנחנו מאפשרים לו להבין ולעכל ולהתעורר לבד וזה בעצם יחלחל אליו באופן עמוק ביותר ועל ידי זה הוא יגיע בעצמו לתיקון שלם ואמיתי

שבעזרת השם נזכה במיוחד בימים האלה ימי בין המיצרים להרבות באהבת ישראל ודאגה אמיתית לעם ישראל ושבעזרת השם נזכה לראות את משיח צדקינו במהרה בימינו אמן ואמן שבת שלום ומבורך! (:

כמובן! הנה רעיון קצר ופשוט לדבר תורה לפרשת השבוע (פרשת עקב):

*"לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים ח', ג')*

רש"י מסביר: לא רק המזון הוא מה שמחיה את האדם, אלא "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" כלומר, בכוחו של הקב"ה לתת חיים גם בלי אמצעים טבעיים.

מכאן נלמד שהפרנסה, הבריאות וההצלחה לא תלויות רק ביכולות ובמאמץ שלנו אלא גם באמונה ובברכה מה'. אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות, אבל לזכור תמיד מאיפה הכול בא.

*מסר לשולחן שבת*: כמה חשוב שנזכור, גם כשאנחנו עובדים, לומדים, נבחנים לשים את מבטחנו בה'. כי לא על הכוח שלנו לבדו נחיה, אלא על הקשר שלנו עם הקב"ה.