פריקה,קצת נושא טריגרי לפחות לי אישית

אז אל תחקור לעומק

בתור אחד שהיה במסע לפולין בשנה האחרונה אני יכול להגיד לך שלא חשבתי בכלל כמה זה ישפיע עליי,
רק כשחזרנו בערב מאושוויץ 1 ואושוויץ בירקנאו היה לי קשה להירדם בלילה.
החלק הכי הזוי שגם למומחים הכי גדולים בנושא שואה תמיד יש להם מה לגלות, זה בסדר ממדים כל כך עצום שתמיד יש מה עוד ללמוד

נכון זה היה מחריד וזה עדיין.
קשה כל כך לעכל כמות של רוע כזאת גדולה, זה בלתי אפשרי.
נזכור להם את זה לנצח

מה שאולי הכי מזעזע בזה עבורי, שהם לא היו אפילו חיות אדם, אלא כמו רובוטים.
כאילו, אני חושבת על שיטת הפעולה שלהם לעומת השבעה באוקטובר. בשבעה באוקטובר הם היו באקסטזה. הם עשו את זה בדם חם. בהנאה. בתחושת מימוש עצמי. אבל הנאצים היו אפתיים. קרים לחלוטין, מאחורי מדים יוקרתיים וסמל שמסמל את שיא האנושיות עבורם. הם לא הסתכלו עלינו כבני אדם. הם חשבו שאנחנו חיות שלובשות עור אנשים, הרסני תרבות, פרזיטים, חיידקים, ולכן, הכאב שלה וחבר משמעות לחלוטין.
אני חושבת שזה מבעית, ומפחיד כל כך, כי במצב כזה של אטימות מוחלטת לבני אדם - אין גבול למה שהם יכולים לעשות, והשואה מראה את זה.
לא להאמין שיחקנו ושאנחנו חולקים עולם עם אנשים כאלה, ושאנחנו יוצאים המפלצות. זה באחריותנו לוודא שלא תקרה שואה שניה

שלום לך,

שומעת ממך שאתה חווה תחושות של אכזבה וגועל.. מבינה כמה מכעיס ומטלטל זה לשמוע ולקרוא על השואה, לחשוב איך אנשים מסוגלים לעשות מעשים כאלה נוראים ואכזריים.. אולי אתה מאבד אמון באנושות, וכבר לא מצליח לשחרר את הערפל שסובב אותך כל פעם שאתה מגלה עוד על התקופה..
יקר, רגשות אלו יכולות להציף, ולא כדאי להישאר עם זה לבד. אולי עוד פריקה תעזור לך, האם יש מישהו שאתה סומך עליו ויכול לשתף ברגשות? כמו חבר, משפחה, או איש מקצוע?
בנוסף, אני מזמינה אותך, אם תרצה, לשוחח איתנו בצ'אט בשיחה אנונימית, אישית וללא שיפוטיות. נקשיב, נתמוך וננסה לסייע. אולי עוד פריקה יעזור להוריד ממך את הכובד שנמצא על ליבך. ניתן לפנות ישירות דרך הווצאפ 055-9571399 או לפנות בצ'אט האנונימי בקישור המצורף לתגובה.

שלך,
מתנדבת סה"ר