כאלה שהיו בזוגיות בתיכון

מיותר לחלוטין

אני מסתכל על זוגות בכיתה שלי וליטרלי רואים שנמאס להם אחד מהשנייה. הם מתנשקים רק כדי שכולם יקנאו אבל זה סתם מגוחך.

זה הכי כיף בעולם וואי

שואל השאלה:
אבל לא צריך נגיד להתאמץ בשביל להחזיק את הקשר?

זה שונה, זה בן אדם שאתה רוצה להתאמץ בשבילו, זה לא מרגיש כמו מטלה...

ואם כבר העובדה שלא נפגשים כל הזמן גורמת לזה שפחות "נמאס"

שואל השאלה:
וואלה מעניין

אם ב "להתאמץ" אתה מתכוון ללהתכתב כל יום זה ממש לא מאמץ כשזה משהו שאתה רוצה ומחכה לו כל רגע שאתה עסוק במשהו
חוץ מזה אתה פיזית מאוהב במישהי מה אתה חושב שזה סבל להיות איתה? אתה פיזית תחכה לזה כל שנייה ביום שלך ותתגעגע ברגע שהיא תעלם

שואל השאלה:
כן אבל זה בהתחלה חודשים ראשונים מתישהו נהיים פערים בציפיות ונראה לי שיותר קשה להחזיק ככה

היה לי הכי כיף בעולם.
הכרנו בתיכון, התאהבנו באמצע כיתה יב.
לא היה קשה ברמת המרחק, הוא גר ממש כמה דקות ממני וזה היה בדיוק בסגרים של הקורונה אז כל היום היינו יחד ועם חברים.
הקושי האמיתי היה בצבא, אבל הסתדרנו עם זה. אני בטוחה שהיינו כבר מאורסים עכשיו, אם הוא כמובן היה נשאר בחיים.

הכי להפך בחודשים הראשונים זה עוד משהו חדש ובוא נגיד לא הכי מכירים אחד את השנייה וכשממשיכים הקשר בינכם רק מתחזק אם לפני זה התביישת במשהו או לא היית הכי פתוח אתה עכשיו כן וככל שהזמן עובר אתם הופכים לחברים יותר ויותר טובים וגם זה הופך למין שגרה כזאת שיש לך מישהו לכתוב לו בוקר טוב ולעשות שיחת טלפון לפני שאתה הולך לישון ולדבר איתו על הכל וזה מגיע למצב שזה הבן אדם שאתה הכי סומך עליו בעולם ומספר לו דברים שאף אחד אחר לא יודע תחשוב שזה גם מגיע למצב אינטימי בין שניכם שזה בכלל כששניכם במצב רגיש