אסור לפי התורה לילד אישה גויה שסובלת בשבת איך אחרי זה אנשים אומרים שהתורה מוסרית??

רוב התורה בכלל לא קרובה להיות מוסרית

כן,זה לא נכון.

אבקש לראות מקור בבקשה.

שואל השאלה:
מה לא נכון? שאסור לילד אישה גויה בשבת?

אדוני תראה כבר מקור

זה לא נשמע לי נכון
התורה כל הזמן מדברת על כמה שנשין בהריון חשובות והכל סובב סביב האישה בהריון
מאיםה המקורות שלך?

שואל השאלה:
אנונימי אני מצטער בדיוק הלכתי לחפש מקור ונגמר לי הבטרייה בטלפון המקור: שולחן ערוך, אורח חיים שכט, סעיף ב

שואל השאלה:
כתוב שם כך "אין מחללין שבת על גוי או גויה אפילו הוא מצווה להתפרנס מהם, אלא אם כן יש בו סכנת נפשות לישראל."

זה "אין מחללין את השבת על מיילדת נכרית, אבל אם נולד בה סכנה, מותר"?

שואל השאלה:
לא הבנתי מה אתה אומר ובכל מקרה תביא מקור

רק שאלתי אם זה המשפט הזה בכל מקרה בוא ניגש לזה אם האישה צריכה ליילד לפי התורה חייב לעזור לה כי זה מסוכן לא לעזור לה.

כי תחשוב
פיקוח נפש = סכנת חיים ממשית וברורה.
אם האישה (גויה או יהודייה) אכן בסכנת חיים אם לא יעזרו לה ללדת אז ברור שהלכתית מותר ואף חייבים לחלל שבת כדי להציל חיים.

שואל השאלה:
זה כל העניין שפיקוח נפש עובד רק על יהודי

אם יש סכנת חיים ממשית לגוי גם כאן מותר ואף מצווה להצילו, וכאן ההיתר נרחב יותר.
אתן לך מקורות גמרא, מסכת שבת כ"ז ע"א:
יש שם דיון האם מותר להציל גוי בשבת וכבר שם נאמר שפיקוח נפש דוחה שבת גם לגוי, ברמת "אידך זיל גברא" כלומר, "האחר הוא האדם" (כיון שמדובר בבן אדם, לא משנה אם גוי או לא).
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות שבת (פרק י"א):
כותב שפיקוח נפש דוחה שבת, ואין הבדל בין יהודי לגוי כשמדובר בסכנת חיים ממשית.
בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ט:
כותב שמחללין שבת להצלת נפש, וגם מציין שבמקרה של גוי אם יש סכנת חיים מותר לחלל שבת.

שואל השאלה:
שבת קכ"ז ע"א ("אידך גברא הוא")

שם באמת נאמר שמצילים גוי מחורבן (הריסת בניין), כי "הוא בן אדם"

אבל רוב הראשונים לא לומדים מזה היתר
לחלל שבת עבור גוי. אלא מדובר על יום חול או חילול קל.
זה לא סותר את שאר הגמרא שמגבילה חילול שבת ליהודים בלבד.
רמב"ם הלכות שבת פרק ב

אתה ציינת שהרמב"ם כותב ש"מותר גם לגוי"
אבל זה לא מדויק.
בהלכה י"א כתוב במפורש:
"אין מחללין את השבת על גוי, ולא על
אפיקורס..."
כלומר הרמב"ם פוסל חילול שבת על גוי, גם כשיש פיקוח נפש, אלא אם יש חשש סכנה ליהודים
שולחן ערוך סימן שכ"ט
שם כתוב: "אין מחללין שבת על נכרי
וגם: "אם יש חשש איבה מותר"
כלומר: אם אתה חושש שאי-טיפול יגרום
לשנאה או פגיעה ביהודים מותר.
אז איפה הבאת פה ראיה שמותר לחלל על גוי את השבת?

אמנם הרמב"ם (שבת ב:י"א) והשולחן ערוך (או"ח שכ"ט:ב) כתבו שאין מחללים שבת על גוי, אלא אם כן יש חשש איבה.
אבל הפוסקים המובילים בדורנו כמו הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין פסקו שמציאות ימינו שונה:
כאשר לא תסייע לגוי מסוכן, אתה מסכן את מעמד הרופאים, בתי החולים, או כלל ישראל ולכן יש היתר מלא לחלל שבת, גם בלי צורך להעמיד פנים או לתרץ.

שואל השאלה:
זה אני יודע אבל עדיין זה מראה שהתורה היא לא מוסרית בעליל כי היא רק מתירה את זה כי אין ברירה אם עכשיו אתה תהיה חי לפני אלף שנה ותהיה בכפר בודד לדוגמא ותראה שם אישה גויה שצריכה ללדת וסובלת יהיה אסור לך לעזור לה בשם הדת

אז אני אגיד לך מה, מה שכתבת לא היה נכון
שאסור היית צריך לנסח את זה אחרת אבל הכוונה שלך לגמרי סבבה ולגיטימית לדעתי
אבל שאלה לי אליך
האם אתה שופט את התורה לפי אמות מוסר מודרניות?
זה לא בהכרח פסול אבל חשוב לשים לב לזה.
התורה ניתנה לפני 3,000 שנה, בעולם שבו:
נשים לא היו שוות.
עמים נלחמו ללא הפסקה.
רחמים אוניברסליים לא היו קונספט.
אז השאלה היא:
האם אתה מצפה ממנה להיות קוד אתי של האו"ם? או שאתה מקבל שהיא מערכת קדושה בתוך עולם מסוים, והיא מתפתחת עם הזמן?
אם אתה מצפה ממנה להיות נצחית ומוסרית במובן המודרני של היום תתאכזב.

שואל השאלה:
אבל התורה נצחית ומוסרית לא?

צריך להבין שהתורה לא בנויה על מוסר אנושי רגיל, אלא על מוסר אלוקי, שיש בו היררכיה של ערכים. התורה לא רואה את העולם במושגים של שוויון מוחלט, אלא של ברית ואחריות.

התורה מצפה מאדם לדאוג בראש ובראשונה לבני עמו כמו שאדם דואג קודם למשפחתו לפני שהוא דואג לזרים. זה לא בגלל שהשני לא אדם, אלא כי המוסר שבתורה בנוי על מחויבות פנימית, לא שוויון מופשט.

כשהתורה אומרת לא לחלל שבת עבור גוי, זה לא מתוך אכזריות או זלזול בערך חייו אלא כי היא רואה את השבת כקדושה אלוקית, ואת חילולה כדבר כבד מאוד, שמותר רק כשמדובר במי שחייב בה כלומר, יהודי.

אבל זה לא סוף הסיפור. התורה עצמה קובעת עקרונות כמו "דרכיה דרכי נועם", "כבוד הבריות", "חילול ה'" ו"אהבת הבריות", שדרכם חז"ל מרחיבים בפועל את גדרי ההלכה עד כדי כך שבמציאות של ימינו כן מצילים גוי בשבת, כחובה גמורה.

ראשית, נכון שבגמרא שבת קכ"ז ע"א (המשפט "אידך גברא הוא") מדובר בעיקר על חילול שבת למען מניעת חורבן בניין או נזק משמעותי, ופוסקים ראשונים כמו הרמב"ם אכן מציינים שאינו מתיר חילול שבת להצלת גוי אלא במקרה של חשש סכנה לעם ישראל. כמו שציינת, בשולחן ערוך סימן שכ"ט מובא שגם הוא מדגיש שהיתר חילול שבת לגוי מתייחס בעיקר ל"חשש איבה" או סכנה לישראל.
עם זאת, חשוב להבין שההלכה לא עומדת במקום, והיא נוהגת להחמיר ולרכך בהתאם לנסיבות ולערכי היסוד של התורה, בהם פיקוח נפש, דרכי שלום וחילול ה'. לאורך הדורות התפתח בהלכה קו רחב יותר, שלפיו חילול שבת להצלת חיים הוא ערך עליון, וכולל גם גויים, במיוחד בעידן המודרני שבו סירוב לעזור עלול לגרום לשנאה או לפגיעה בתדמית הציבורית של הרופאים והעם היהודי.
לכן, רבים מפוסקי ההלכה בדורות האחרונים מתירים ואף מחייבים להציל גוי בשבת במקרה של סכנת חיים ממשית, ללא קשר לחשש איבה או נזק לישראל. ההיתר הזה נשען על יסודות רחבים של ערכי התורה ומוסר ההלכה, שמעמידים את הצלת החיים מעל שמירת השבת במקרים אלו.
אכן ישנה מחלוקת וסייגים בפוסקים הראשונים לגבי חילול שבת למען גוי, אך ההלכה המעשית היום היא שחל איפשור מלא להצלת כל אדם יהודי או גוי במצבי פיקוח נפש, מתוך הבנת רוח התורה והמציאות המוסרית העכשווית.

שואל השאלה:
מכיר את הטענה הזאת שאדם דואג קודם כל למשפחה שלא אבל הוא לא אומר שלא צריך לעזור לזרים שהם לא מהמשפחה שלו, ותבדוק טוב כל הדברים האלו אהבת הבריות וכו' זה מדובר רק על יהודי ודווקא שומר צורה ומצוות למשל "ואהבת לרעך כמוך" זה דווקא רעך בתורה ובמצוות אבל אם הוא לא מצווה לשנאותו שנאמר "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךְ ה' אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךְ אֶתְקוֹטָט"

א.הסברתי לך על סוג המוסר של התורה כבר.

ב. מה שכתבת לא נכון בלי קשר התורה לא
אוסרת..

ג. זה לגמרי לגיטימי לחשוב ככה.

שואל השאלה:
א. אתה אומר שזה לא מוסרי בתפיסתנו כאנשים או בקיצור לא מוסרי
ב. אוסרת הבאתי לך הוכחות ותלך לברר מה ההלכה לא מה השתנה עכשיו
ג. תודה על האישור לכן אני חושב ככה

א.
אתה כנראה צריך להכיר בהגדרה של מוסר
המוסר הוא מערכת ערכים ועקרונות שמטרתם להנחות את ההתנהגות האנושית ולהבדיל בין טוב ורע, נכון ולא נכון.
העובדה שאין מוסר עולמי אחיד ומוחלט כלומר, שאין סט של כללים מוסריים שמקובלים בדיוק אותו הדבר על כל אדם בכל מקום ובכל תקופה אינה מבטלת את קיומו של המוסר עצמו.
להפך:
המוסר הוא תופעה חברתית ותרבותית שמשתנה ומתפתחת בהתאם להיסטוריה, לתרבות, לדת, ולהקשר החברתי שבו אדם חי.
כל קבוצה אנושית מפתחת מערכת מוסרית שמותאמת לערכיה, לצרכיה ולתפיסותיה לגבי טוב ורע.
לכן, מוסר קיים ומשפיע על ההתנהגות וההחלטות שלנו, גם אם הוא משתנה בין תרבויות ובין תקופות.

ב אתה אמרת את זה בכלליות ובכלליות זה לא נכון זה לא מה שהשתנה "עכשיו" זה השתנה מזמן באופן כללי זה פשוט לא נכון

ג באהבה פשוט יש דרך לכתוב שאלות ויש לברר אם מה שאתה אומר נכון

מקור שמורה על אי מוסר הרבה יותר חמור וגם על הנ"ל - שולחן ערוך חושן משפט תכה ה

הוא מחלק יהודים שלא שומרים מצוות וגויים לשלוש קבוצות

1- אפיקורס מישראל והם עובדי עכו"ם או עושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס [הרי זה] אפיקורס והכופרים בתורה ובנבואה מישראל מצוה להעבירן אם יש בידו להעבירן בפרהסיא מעבירן ואם לאו יסבב בסיבת העברתן כיצד ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר קודם ומסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מהגג ואחזירנו לך וכיוצא בדברי' אלו

- כלומר יהודי שלא מאמין או עובר עבירות באופן קבוע "להכעיס" (גם כשאין לו הנאה מהעבירה )
שאותן הוא מורה לרצוח בכל אופן שלא מש"ס אין עם החוק .

2- אבל העכו"ם שאין בינינו ובינם מלחמה ורועה בהמה דקה מישראל במקו' שהשדו' הם של ישראל וכיוצ' בהם אין מסבבין להם המית' ואסור להצילן (שם די"א עי' לעיל סימן ל"ד סי"ג ובסימן ת"ט)

- הוא מורה על גוי ו על יהודי שעובר עבירות באופן קבוע ועקבי ורגיל בזה, שאותן אסור להציל ממוות אבל גם אסור לגרום להם באופן פעיל מוות.

3- בד"א בישראל בעל עבירות והוא עומד ברשעו ושונה בו תמיד כגון רועה בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באולתם אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו (שם) (די"ג) (עיין ביורה דעה סי' קנ"ח):

- יהודי שעובר עבירות אבל הוא מאמין ואין לו עבירה שהוא "עומד ברשעו תמיד" כלפיה אז אוצו צריך להציל ממוות.

שולחן ערוך זה ספר הפסיקה המרכזי היום והוא נכתב לתקופה שאין בה סנהדרין.

כנראה שבפועל גם יהיה מותר לחלל בגלל איבה