האם כבוד שמבוסס על פחד הוא בכלל כבוד- או רק צורה מעודנת של כניעה? והאם יש ערך אמיתי לכבוד כזה, לעומת כבוד שמוענק מרצון

וואו אהבתי את הניסוח של השאלה ואתה צודק כבוד שמבוסס על פחד זו צורה מעודנת של כניעה לדעתי

מסכים לגמרי, ואין בכלל מה להשוות בין השניים

לא אין סיבה לתת כבוד לקצינים סתם וללא סיבה אישית.

יש לזה מילה - יראה. (זה לא כבוד בכלל, זה מילה אחרת)
אני חושב שיש ערך ליראה, זה הכבוד שבו אנשים מכבדים את הכוח.
ראוי לכבוד יכול להגיע גם לאדם חכם... אי אפשר להשוות ממש.
בצבא גם אם המפקד יהיה נחמד אני עדיין אתיירא (אני לא משתמש במילה הרבה אז אני לא יודע איך לכתוב את זה בעתיד) ממנו כי הוא מחזיק בכוח שראוי להערצה (הדגש שלי פה הוא שאני אתיירא גם ממישהו שנחמד אליי שמחזיק כוח), כבוד שמוענק מרצון או מהערצה יגיע לאדם חכם (לא עולות לי לראש עוד דוגמאות עכשיו) וזה כבוד מסוג אחר שאין להשוות בכלל ליראה, זה כבוד של הבנת היכולות הגבוהות של האדם שעומד מולי.

לסיכום: 1. אין להשוות. 2. לשני סוגי ההערכה יש ערך.

לא

אין ערך אמיתי לכבוד כזה כי מדובר באקט הישרדותי שנובע מחוסר אונים בסיטואציה

לא

לדעתי זה לא כבוד.
כבוד זה ביטוי עמוק של הערכה מוחלטת, ומכיוון שפה זה לא הערכה- זה רק חשש, זה גם לא כבוד.

והאם יש ערך לכבוד כזה?
לדעתי אם יש לאדם ההוא סמכות להעניש אותו יש ערך לכבוד כזה, אם לא- אז הוא פשוט בריון לא חוקי, כי מי נתן לו את הסמכות להשתרר מעליך?
ולכן זה לא ערך שיש לך כניעה אליו אולי להפך