מה אתם חושבים על אנשים שנמצאים בדת מתוך פחד

אני לא דתי. אבל אני מאמין שכל הקטע בדת מלכתחילה מגיע מפחד. לא חושב שמישהו היה עוקב אחרי עשרות חוקים שאדם שהוא לא מכיר הציב לו אם הוא לא היה מפחד מההשלכות. הפחד מאלוהים עושה אדם טוב יותר וזה חד משמעית. זה מתקשר לפילוסופיה יותר מאשר לדת.

שזה הגיוני הרמה מסוימת. כולם חיים קצת מתוך פחד. גם חילונים

עצוב
בעיניי זה צריך לבוא מהבנאדם ומאהבה, לא מהסביבה ומפחד

שואל השאלה:
^^ אבל אתה חושב שצריך להפוך לדתי אם זה נובע נטו מפחד?

אני? לא חושב שאף אחד צריך לפנות למשהו אחר מתוך פחד. כל המטרה בפחד היא למנוע ממך לעשות דברים מלכתחילה. זה המנגנון היחידי בגוף שלך שגורם למוח שלך להימנע מסיטואציות מסוכנות. אלו שנשארים בדת מתוך פחד זאת הדוגמה שהבאתי.

שואל השאלה:
התכוונתי לאנונימי

לא. בסופו של דבר זה צריך לבוא מבחירה. ביהדות יש את הקטע הזה של בחירה חופשית שפשוט לא מודעים אליו. איכשהו אנשים הרבה יותר סבבה עם נוצרים אפילו שהם כפו את הדת שלהם על אחרים. יהדות זה לא ככה
נגיד, ידעתם שכשיבוא המשיח בעזרת השם כל אחד מעם ישראל יצטרך לבחור אם הוא ממשיך להיות יהודי ולשמור תורה ומצוות או שהוא גוי ושומר רק 7 מצוות בני נוח(מצוות שכל אדם נורמטיבי גם ככה שומר)

שזה כמעט ולא קיים מחוץ לסדרות של כאן 11

רמה נמוכה, אבל יש בה משהו לעומת אלה שיוצאים ממנה וגם אין להם אפילו פחד.

ביהדות כתוב שיש לשמור מיראה ויש לשמור מאהבה, ולשמור מאהבה עדיף ולא טוב לשמור רק מיראה

מה תגיד על בן אדם שאוכל רק מתוך פחד ?

מסכנים

אני לא יכול עם התגובות של האנשים חחח.

הרב קוק כבר כתב לפני 100 שנה שאנחנו כבר לא דור של לחזור מיראה, רק מאהבה

ובספר "אורות התשובה" הוא מדבר כמעט אך ורק על תשובה מאהבה.

בגלות היינו נתונים בתוך העונש עצמו והיה מקום לפחד, כאן בארץ ישראל צריך גבורה וענווה, לא פחד!

אפשר לראות שבעבר זה היה מרכיב מאוד מרכזי ביהדות, ובהדרגה זה נהיה פחות מרכזי, מי שמשווה ספרי מוסר ישנים (מלפני מאות שנים) להיום יראה שהיום יש הרבה פחות איומים, בגמרא ובמדרשים גן עדן וגיהנום זה דבר פשוט, זה כמו עסק, יש עדיפות למי שיקיים מאהבה, אבל זה לא הבסיס.

התנ"ך מאוד שונה, ברובו אין בכלל דיבור על עולם הבא, אבל הוא מלא בהבטחות לחיים טובים (בעולם הזה) אם ישמרו מצוות ובאיומים סדסטיים אם לא.

דרך אגב ההפחתה באיומים בדת והמעבר לגרסה רכה יותר קרתה די במקביל ביהדות והנצרות, כנראה בגלל השוני בחברה.

שהם צריכים חיזוק באמונה, לא בפן של השכר ועונש, אלא בפן של הימצאות הבורא, וכשיהיה להם כדבר הבהיר שאין בו ספק מצידם, שוב לעבוד מן פחד זה.
וכמו שפירש הרמח"ל (מסילת ישרים פרק כ"ד) את הפסוק 'אשרי אדם מפחד תמיד' שאינו הולך על יראת העונש אלא על יראת החטא, שאותו אדם מפחד לחטוא לבורא גם אם לא יענישו, פשוט אלא הוא אינו רוצה לחטוא כי אינו רוצה לעשות דבר מה נגד רצון הבורא, מצד עצמו, לא מצד העונש.
(ולכאורה מדבריו משמע שזו יראת הרוממות הפסיבית לעומת סתם יראת הרוממות שהיא יראה אקטיבית בעת המעשה, ולא יראת שמיים שחלה על האדם תמיד).

(ובשיח שרפי קודש חלק א' אות י"ח הביא מליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים, הלכה ו' אות צ"ט שעניין יראת העונש מפחד אינה שיפחד האדם מהבורא כפשוטו, אלא שבעת שיפחד מיראת העונש, אזי יתיירא ויפחד מיראת העונש עצמה, ועניין הדבר הוא, לכשתעבור עליו יראת העונש וישים לב כי הוא עובד את בוראו מפחד, יסתכל על מעלת בוראו וכמה לא ראוי לעבדו רק בעבור שכר ועונש, אלא מצד עצם מעלתו יתברך ראוי שיתקיים רצונו בעולם, ולרגע קט יתמלא יראת הרוממות, ובכך ישתמש ביראת הפחד לכדי שתהיה כרגע קט ליראת הרוממות, והוא רמוז גם כן בדברי המסילת ישרים הנ''ל. אך יראת העונש כשלעצמה- אינה תכלית, אלא כלי לשימוש לצורך התכלית. אלא שמ"מ הקב"ה לא מקפח שכר בריותיו וגם על זה יקבלו שכר, אך בכך הם שוכחים את המטרה לשמה נבראה עצם יראת הפחד, כי קיומה גם הוא בריאה אשר ברא הבורא לסיבה ותכלית ולא כדבר בפני עצמו).

חלק משמעותי בדת זה הפחד ממה יקרה אם לא ישמרו עליה (ולא, יראה ופחד זה לא דברים שונים). גם אם אדם בוחר בזה, אם הוא לא יפחד במידה מסוימת שיקרה לו משהו אם הוא לא ישמור את המצוות, אז הוא לא יעשה אותן.