18 תשובות
מהלא נודע
מהצורה שבה הם ימותו. אף אחד לא רוצה להישרף בחיים, כולם רוצים לקבל כדור בראש.
בעיקרון גם וגם
אני אישית מפחדת מהלא נודע
בעיקר מהלא נודע אבל גם הקונצנזוס המסוים שיש על מוות משפיע לא פחות
מהלא נודע בהחלט
אני מאוד מפחד מהמוות ספיציפית, במקרים אחרים הלא נודע מסקרן אותי (כמו החלל החיצון או האוקיינוס)
בדרכ מהלא נודע, אני לא מפחדת מזה אז אני לא כזה מפחדת מהמוות ולא יןצא לי לחשוב על זה
מהלא נודע
מהלא נודע
אנשים בכללי מפחדים ממה שהם לא יודעים
גם וגם
לדעתי בעיקר מהמוות עצמו כי היצר הבסיסי ביותר של האדם הוא להישאר בחיים וכל דבר שיפר את זה - יפחיד אותו.
זו שאלה אינדיבידואלית.
בתור אחד שעסק ועוסק הרבה בנושא המוות, מתוך סקרנות ופחד (אינטואטיבית שמפחדים ממשהו הפיתרון הכי טוב זה לפרק אותו לגורמים ולהתעמת איתו) אני יכול להגיד שיש כמה סוגי פחדים שהם שונים במהותם.
פחד ראשון - מוות של קרובים.
הופתעתי לשמוע מהרבה אנשים שאמרו לי שהמוות מפחיד אותם, ואז שיתפו שבעצם מפחדים מהמוות של קרוביהם. לדוגמה הורים, אחים, חברים, אם בנסיבות טראגיות ואם בנסיבות טבעיות כמו זקנה. פחד הגיוני, אבל לא הייתי מתאר את זה כפחד אימתני או קיומי, למרות שכמובן כל אחד יכול לחוות כל דבר בעוצמות שונות.
פחד שני - פחד מ־**הדרך** בא ימותו.
סוג אנשים שמפחדים למות מוות טראגי או כואב, אם זה בתאונה או מחלה וכדו', בייסורים כמו טביעה שריפה, ועצם המחשבה על מוות בגיל צעיר.
פחד שלישי - פחד מהמוות עצמו. ברר!
כאן זה מתחלק לשניים.
פחד מהלא נודע - מה יקרה אחרי המוות? האם אין כלום או שיש משהו? ואם יש מה יש? גיהנום? גלגול נשמות? נהפכים לאלוהים? מגיעים למקדונלס?
ופחד שני, שהוא בעייני הכי עוצמתי ומבעית, פחד מהידיעה שאין כלום אחרי המוות. ברמה של מות התודעה, ה'עצמי' המוכר, אפשר להגיד שהפחד נובע מהצורך האבולוציוני לשרוד, וככל שהתודעה שלך יותר מפותחת ותופסת את המוות, כך מנגנוני הגוף יותר יפחדו וינסו כמה שיותר להמשיך לחיות.
בתור אחד שעסק ועוסק הרבה בנושא המוות, מתוך סקרנות ופחד (אינטואטיבית שמפחדים ממשהו הפיתרון הכי טוב זה לפרק אותו לגורמים ולהתעמת איתו) אני יכול להגיד שיש כמה סוגי פחדים שהם שונים במהותם.
פחד ראשון - מוות של קרובים.
הופתעתי לשמוע מהרבה אנשים שאמרו לי שהמוות מפחיד אותם, ואז שיתפו שבעצם מפחדים מהמוות של קרוביהם. לדוגמה הורים, אחים, חברים, אם בנסיבות טראגיות ואם בנסיבות טבעיות כמו זקנה. פחד הגיוני, אבל לא הייתי מתאר את זה כפחד אימתני או קיומי, למרות שכמובן כל אחד יכול לחוות כל דבר בעוצמות שונות.
פחד שני - פחד מ־**הדרך** בא ימותו.
סוג אנשים שמפחדים למות מוות טראגי או כואב, אם זה בתאונה או מחלה וכדו', בייסורים כמו טביעה שריפה, ועצם המחשבה על מוות בגיל צעיר.
פחד שלישי - פחד מהמוות עצמו. ברר!
כאן זה מתחלק לשניים.
פחד מהלא נודע - מה יקרה אחרי המוות? האם אין כלום או שיש משהו? ואם יש מה יש? גיהנום? גלגול נשמות? נהפכים לאלוהים? מגיעים למקדונלס?
ופחד שני, שהוא בעייני הכי עוצמתי ומבעית, פחד מהידיעה שאין כלום אחרי המוות. ברמה של מות התודעה, ה'עצמי' המוכר, אפשר להגיד שהפחד נובע מהצורך האבולוציוני לשרוד, וככל שהתודעה שלך יותר מפותחת ותופסת את המוות, כך מנגנוני הגוף יותר יפחדו וינסו כמה שיותר להמשיך לחיות.
האמת? אני לא מפחד, מה שצריך לקרות פשוט יקרה זה לא באמת משנה. העיקר שיש השגחה (ויש השגחה, מי שרוצה לדעת איך אני וודאי בזה מוזמן לפנות בפרטי)
אולי זה לא חכמה לא לפחד כשזה נראה רחוק מאוד, אבל זה אתר של נערים אז עניתי בכל זאת
אולי זה לא חכמה לא לפחד כשזה נראה רחוק מאוד, אבל זה אתר של נערים אז עניתי בכל זאת
איך סנדרסון אומר
מהלך תדע
אם זה טוב או רע
מהלך תדע
אם זה טוב או רע
גם וגם
מהלא נודע