נניח שיש לכם כפתור קטן, אם תלחצו עליו תקבלו חיים מושלמים.

הסבל הוא שנותן להנאה משמעות.
לא תודה

תלוי מה יקרה עם החיים האמיתיים שלי בינתיים.
אם בחלום אני סבבה אבל במציאות לא אז מה הפואנטה, אבל אם אני מפסיק להתקיים במציאות וקיים רק בחלום אז יאלה זורם

שואל השאלה:
^
כן הכוונה שאתה לא ממשיך להתקיים במקביל במציאות שאתה חי בה

כן אני לוחץ קל

יאלה חלום עדיף
החיים קצרים אין לנו פריבילגיה לסבול יותר מידי, אם אפשר לחיות טוב חובה לבחור בזה

שואל השאלה:
^
מכבדת את הבחירה שלך, כי אני יכולה להבין שהחיים יכולים להיות לחוצים קשים וזה אנושי, הרצון להרגיש טוב הוא מובן.
אבל אני גם מאמינה שיש משהו מאוד משמעותי בלהיות עם האמת, אפילו כשהיא קשה, כי רק אז אנחנו באמת חיים ולא רק חווים אשליה.
לפעמים הכאב הוא המחיר שאנחנו משלמים בשביל לגדול ולהרגיש שהחיים שלנו באמת שלנו.אתה מאמין שללחוץ על הכפתור שווה את זה?

שווה ממש אז למה אנשים תמיד מחפשים שלום

אם אני לוחץ על כפתור ונעלם למקום אחר שהכל בו טוב, זו האמת שלי עכשיו. סבל הוא הכרח המציאות שלנו כי אנחנו בעלי חיים שחיים ומתפתחים בסביבה שעויינת אותנו באופן טבעי. בכל הזדמנות שיש לנו לשנות את הסביבה כדי לחיות יותר טוב אנחנו בוחרים לעשות את זה. אז כן, אם אפשר לעבור דירה למקום אחר ולחיות שם טוב במקום לסבול כל הזמן זו אחלה אופציה בעיניי.

שואל השאלה:
^^
אני מבינה מה אתה אומר, פשוט בעיניי יש הבדל בין שלום אמיתי לבין אשליה של אושר, לפעמים שלום מגיע דווקא מלהתמודד עם הקושי, לא לברוח ממנו.

נכון אבל אנחנו מתמודדים עם הקושי הזה כבר מההתחלה של העולם זה למה אנחנו מחכים להגיע לרגע של למות

שואל השאלה:
^^^
יש בזה הרבה היגיון.
אבל אולי ההבדל הוא שבשיפור אמיתי כמו לעבור דירה או ליצור לעצמנו תנאים טובים אנחנו עדיין חיים בתוך עולם אמיתי, עם בחירות, עם קשרים אמיתיים.
הכפתור הזה לעומת זאת, מוחק את העולם שלנו לגמרי.
אין אנשים, אין עבר, אין את עצמך באמת יש רק חלום.
אתה מרגיש שתחושת טוב בלי הקשר למשהו אמיתי מספיקה לך כדי להרגיש שזו באמת "האמת שלך"

אני כבר חוויתי את העולם הזה ומתוך הרגשה של חלום כי כל אחד חווה את זה אז אני מהעדיף להיות בחלום

^^אם האופן היחיד שבו את יכולה להבדיל את המציאות מחלום היא להבחין בסבל שיש במציאות, אני שואל את עצמי מה שווה המציאות הזו. בשבילינו סבל הוא נתון ואין מה לעשות בעניינו, בעיניי למרות הסבל שווה לחיות. אבל בכל זאת יהיה שווה יותר לחיות במקום בלי סבל, אם זה חלום או מימד אחר או נטו לעבור דירה.

שואל השאלה:
^
זה עצוב ואמיתי
אבל אולי דווקא בגלל שהעולם כל כך קשה, יש משהו מרגש ברגעים הקטנים שכן מסתדרים, הכאב רק גורם (לי לפחות) להעריך את הרגעים הקטנים, לא כי הם מושלמים אלה כי הם ממשיכים לקרות למרות הכאב והקושי, אולי אנחנו לא רק מחכים למות אלה מחפשים בשביל מה להשאר. אבל אני לגמרי מבינה את הנקודה שלך

גם בחלום יכול להיות סבל

^^אין ספק שיש רגעים טובים בחיים וששווה לחיות למענם, אני לא בעד התאבדות קולקטיבית. אבל כן, אם הרגעים האלו היו נוכחים יותר אפילו ב20% ולא 100% כמו שאת מציעה, בעיניי אפשר לוותר על מה שיש כאן ולעבור למקום אחר. לא צריך לפחד מהטוב כל עוד הוא אמיתי. (אני חוזר שאם האשליה או החלום משאירים את הגוף שלי במציאות שלנו לא הייתי בוחר בהם).

עוד לא התייחסת לזה שבחלום יש גם סבל וזה כנראה פוסל לך את הבחירה לפי הקריטריונים שלך כמו שאמרת מקודם

^אנחנו מדברים על חלום היפותטי שהכל בו טוב. מבחינתי גם אם החלום טוב יותר רק ב20% הייתי עובר לשם. חובה תמיד לחתור לטוב, ניתנו לנו חיים סופיים.

אתה מדבר פה על חלום מהנקודת מבט שלך בתכלס חלום יכול להיות 50-50 מבחינת תוצאות של רע או טוב

שואל השאלה:
^^
אני פשוט תוהה אם נוותר על הסבל, נוותר גם על האפשרות לאהוב באמת?
כי לפעמים אהבה נולדת דווקא מתוך החוסר, מתוך המאבק, מתוך זה שלא הכול מושלם.
יכול להיות שחיים בלי סבל הם גם חיים בלי עומק? לפעמים, דווקא ברגעים הקשים, אנחנו מגלים מי אנחנו באמת ומה אנחנו מסוגלים לתת ולקבל.
הכאב, האכזבה, יוצרים בתוכנו עומק שמאפשר אהבה אמיתית וחיבור משמעותי.
זה לא תמיד קל, ואני לא אומרת שזה צריך להיות ככה תמיד, אבל אולי זה חלק מהיופי שבחיים האמיתיים.
מה אתה חושב? האם אפשר למצוא משמעות גם בתוך הקושי?

שואל השאלה:
^^
מבחינת השאלה שנשאלה היא על חלום שבו אין סבל בכלל רק אושר מושלם.

^^בוודאי שאפשר. שינוי הוא טבעי במציאות שלא נועדה לקיים חיים, כל מה שחיי חייב להשתנות כדי לשרוד. ההצלחה בהישרדות וההיכרות העצמית שנובעת ממצבי קיצון בהם אתה מקריב משהו אחד כדי לקבל משהו אחר (ולומד מכך מה חשוב לך, שזה מרכיב של "מי אתה") הן משמעותיות ונעימות. אני מניח שחלום שבו הכל מושלם ואתה לא נדרש להשתנות בו באמת תהיה חסרה בו זהות מגובשת (כי לא תוכל להגדיר את עצמך דרך מה שאתה צריך). זה סוג של מוות (כי במוות כולם שווים ואין הבדל בין אדם לאדם). זו שאלת קצה פילוסופית אם עדיף להיות עצמך ולסבול או לוותר על עצמך ולהתעלות לקיום טוב יותר. הבודהיסטים העדיפו את האופציה השניה. אני כבר פחות בטוח אם גם אני מעדיף אותה. זהות היא באמת עניין נחמד וקשה לי לחשוב על דרך לגבש זהות בלי סבל.

שואל השאלה:
השינוי והסבל הם חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו, כי המציאות אינה מושלמת ואינה נועדה להיות נוחה. הרעיון של לקום כל בוקר ולרצות להיות יותר טוב ולהשתנות למען זה זאת אחת מההקרבות והוויתורים שעוזרים לנו לגלות מי אנחנו באמת , וההתמודדות עם הקושי בונה את האופי שלנו.
לעומת זאת, עולם שבו הכל מושלם ואין צורך להשתנות, אולי ייראה מושלם, אבל הוא גם ריק מזהות כי הזהות נוצרת מתוך הצורך להתמודד ולצמוח. (כמו שתיארת)
זו באמת דילמה האם עדיף להיות עצמנו, עם כל הכאב שבדרך, או לוותר על העצמי למען קיום ללא סבל, כמו שמציעה הפילוסופיה הבודהיסטית.
אני חושבת שזה שאלה שאין לה תשובה פשוטה.

^נכון, אין.
השאלה הזו עזרה לי לארגן הרבה מחשבות,
תודה לך ששאלת אותה. אני מאוד מעריך אותך.

שואל השאלה:
זאת בדיוק הייתה המטרה שלי.
אם השאלה שלי עזרה לך לארגן מחשבות, אז אולי היא מילאה את התפקיד הכי חשוב שלה.
גם לי זה עשה משהו לדעת שזה קרה, תודה שאמרת לי את זה.
אני מעריכה את זה.