אנשים שהכלבי / חיות ילדות שלהם נפטרו, איך התמודדתם עם זה?

בימים הראשונים הרגשתי פח אשפה.
לא אכלתי הרבה, בכיתי המון, בקושי זזתי מהמיטה.
עם הזמן הכאב פוחת אבל לא עוזב.

שואל השאלה:
אני ככ מפחדת אוף הכלב שלי הוא כל האהבה שלי, אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי שורדת בלעדיו

זה מבין הדברים הכי כואבים שקיימים.
לאבד זה קושי בפני עצמו, וכשזה נוגע למשהו שלא יחזור, זה כואב בעיקר.
זה מפחיד, זה כואב, וזה שובר ומפרק.
זה זיכרון שנחרט, זה געגוע שלא נגמר מבפנים, אבל זה עובר.
הפצע מחלים, עם כמה שאני יכולה להיות כנה ולהגיד לך שלפעמים לא בא לי שזה יחלים, כי יש בי את הפחד שאתרגל למציאות ואסגר בפני זה ולא ארצה עוד בעלי חיים שיגדלו לצידי ושאגדל אותם בעצמי, אבל זה לא יקרה.

שואל השאלה:
הכלב שלי רק בן 9, אבל כל שנה שעוברת מפחידה אותי יותר

זאת דאגה מובנת, אבל בסופו של דבר צריך לזכור שאף אחד מאיתנו ומבעלי החיים לא פה לנצח, כמה שזה עצוב. תחשבי עכשיו רק על כמה כיף את יכולה לעשות איתו ועל זה שהוא איתך

החתולה שלי נעלמה מאז תחילת המילחמה.
יש לי הרגשה שהיא נפטרה.
זה הרגשה נוראית ועד היום אני ממש מתגעגעת אליה, היא היתה כול החיים שלי, היא היתה אהבת חיי, אבל בסוף הזמן עושה את שלו.

קני חדש

היי
שומע במילים שלך את סערת הרגשות מול החששות וגם את הכמיהה שיהיה אחרת. כמו להחזיק ציפור יפה ביד ולפחד מהרגע שהיא תצטרך לעוף.
מתאר לעצמי כמה קשה היה לשתף את התחושות האלה, זה לא מובן מאליו.
נראה שלא קל להישאר עם הרגשות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו קרוב שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שניתן יהיה לשתף אותו ברגשותייך.
אני מתנדב בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת, מזמין אותך לשיחה אישית ואנונימית בצ'אט או בווצאפ, בה תוכלי, אם תבחרי בכך, לשתף את אחד מהמתנדבים שלנו במה שתבחרי להביא לשיחה וינסה להיות שם בשבילך.
מספר הווצאפ 055-9571399 והצ'אט בלינק המצורף למטה.
שלך
מתנדב סה"ר