לדעתכם סרטים רק משקפים מציאות או גם מייצרים מציאות?

ראיתי ראיון של צביקה הדר שאומר שסרטים משקפים מציאות.
אבל אני חושב שבגלל שסרט חייב ללכת לקצוות ולהגזים כדי שהוא יהיה מעניין. ואחר כך אנשים שלא בקצוות רואים את הסרט, וחלקם כן מאמינים לו וגם אם לא מאמינים לגמרי, כי יש להם סתירה ראשונית עם המידע הקודם, בסוף זה כן נכנס להם כמו מידע. ראיתי מחקר שאנשים זוכרים סרטים כאלו הם ראו את זה במציאות.
ולכן אני חושב שהסרטים מלמדים את האדם לאט לאט להידמות לדמויות הקיצון שהוא רואה בסרטים.
כלומר: ההבאה של הקיצון לסרט, משפיעה על האדם. ולכן לדעתי הסרטים גם מייצרים מציאות.

אז מי לדעתכם צודק?

הערה צדדית - הדיון פה הוא לבמאי נטרלי, שאפילו לא מתכוון להעביר אג'נדה או שנאת קבוצה.
הערה צדדית נוספת- הדיון פה הוא על סרט טוב ונטרלי שממש מספר את המציאות כסיפור חיים, לא סרטים בעייתיים שנותנים בפני עצמם אג'נדה מוצהרת בעייתית, כמו סרטי דיסני ואהבה, או סרטים מחפיצים של שנות ה80 ועד היום, או הסרטים של היום שמתארים זוגיות שמחה כשלב הראשון לפני הנישואין בלבד וללא ילדים.