בהנחה שאיזון רגשי הוא לא דבר- לפי מה יותר נכון לחיות, אדישות מוחלטת או רגשנות יתר?

אדישות מוחלטת
חיים הרבה יותר קלים

שואל השאלה:
^למה את חושבת?

אם חייב לבחור רק בין אדישות מוחלטת לרגשנות יתר עדיף אדישות כי רגשנות יתר שורפת אותך מבפנים כל דבר קטן נהיה דרמה כל אכזבה שוברת אותך כל שמחה נגמרת מהר ואז באה נפילה אתה כל הזמן מתנדנד בין קצוות ואין שקט לנפש באדישות אתה לפחות שומר על יציבות לא מתפרק מכל מילה לא נשבר מכל סיטואציה אתה פשוט עובר הלאה בלי להרגיש שכל דבר זה סוף העולם גם אם אתה לא עף מהתרגשות אתה גם לא קורס מעצב זה נותן שקט מסוים שגם אם הוא לא הכי חי הוא לפחות לא כואב כל הזמן

אדישות מוחלטת
יותר קל להתמודד עם דברים קור רוח
מאשר רגשנות יתר כי במצבי קיצון אפשר להרוס לעצמך את החיים

רגשנות יתר עדיף, אדישות מוחלטת תהפוך אותי לרובוט

אדישות מוחלטת
כשאדם אדיש לגמרי הוא לא ירגיש את החוסר ברגשנות, לכן לו עצמו יהיה טוב
כן לנו כבני אדם עם רגשות עצוב להסתכל על זה, אבל זה עדיף מרגשנות יתר שתגרום לך להיפגע מדברים שאתה לא אמור להיפגע ולייחס חשיבות לכל פיפס.

אדישות, מפני שבחירות רציונליות הן כמעט תמיד הבחירות הנכונות.

בוודאי שכן יא גמורה

אדישות- מבחינה חברתית וסביבתית אנשים אוהבים אדישות כי זה מראה עלייך כאדם שעבר בחיים ובעל ניסיון ושאתה כעיקרון "לא ילדותי"
רגשנות- טוב לנפש שלך ולעצמך כי הרגשות שלך הרבה יותר עוצמתיים ואתה מרגיש יותר מכל רגש מה שהופך את החוויות שאתה עובר ליותר משמעותיות בשבילך

לא

^כנל לגבי רגש את יודעת

אדישות
רגש אפשר לזייף

אהבתי את הנחות היסוד של השאלה הזאת.

והתשובה היא כמובן רגשנות יתר. כי רגשות הן עובדות של המציאות, ואדישות היא הניסיון העקשני להתעלם מאותן עובדות.
וכידוע, כל התכחשות לאמת מובילה רק לשגיאה ולעיוות.