10 תשובות
להגיד לך תאמת אני לא דתי ומאמין בסימן שאלה וגן אני לפעמים עושה את זה זה טבעי לגמרי. חושב שהדעה שלנו על זה יכולה להשתנות במשך החיים וזה בסדר אם יש ספקות ושאלות- תשאלי אותם תבדקי תחקרי אם יש משהו שמעניין אותך ותראי האם את מאמינה לזה או לא
תשתפי משהו במה שאת עוברת, זה יעזור לך. אם את צריכה לדבר את יכולה לכתוב לי
לדעתי יש בזה קצת אגואיסטיות אבלל לדעתי ככה הטבע של האדם והשם סולח בכל זמן
הי. זה הגיוני. אנחנו תמיד מרגישים את הקב"ה כשיותר קשה לנו.
אם את צריכה עזרה או עוד לפרוק, מוזמנץ באהבה לפרטי.
בקצרה, זה הדבר הכי טבעי בעולם. כי דווקא כשקשה אני צריך מישהו להישען עליו, שיעזור לי.
אבל צריך לזכור שגם שכנראה שאנחנו מסתדרים לבד ואנחנו לכאורה לא צריכים אותו, באמת באמת גם אז אנחנו חייבים אותו
לא חושבת שזה אגואיסטי.. זה חלק מאיך שהכל עובד. לכולם יש תקופות יולר קשות ויותר קלות והוא שמח על כל פעם שאת מתקרבת לא משנה מה הסיבה.
אנונימית
דבר ראשון זה הגיוני לגמרי, אני הייתי בדיוק כמוך.
היו לי הרבה פעמים תקופות שהיה לי רע בהן והחלטתי כל פעם להתרחק מהדת יותר ויותר, אבל הפוך.
אני חושב שעד כמה שזה קשה, בתקופות האלו זה הזמן הכי טוב לנסות להתקרב ולהאמין יותר
וגם אם זה הפוך ורק שקשה לך החלטת לנסות לחזור, לא זה ממש לא אגואיסטי
אלוהים לא רואה את זה ככה, ואם כבר הפוך
זה רק מראה כמה את מאמינה שזה יעזור לך להתקרב אליו
זו תופעה ישנה ומצויה, שמוזכרת גם בנביאים
ובתהילים פרק ע''ח כתוב שבכל זאת ה' רחום ומכפר על העוונות גם בצורה כזו
לד אִם־הֲרָגָם וּדְרָשׁוּהוּ; וְשָׁבוּ, וְשִׁחֲרוּ־אֵל.
לה וַיִּזְכְּרוּ, כִּי־אֱלֹהִים צוּרָם; וְאֵל עֶלְיוֹן, גֹּאֲלָם.
לו וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם; וּבִלְשׁוֹנָם, יְכַזְּבוּ־לוֹ.
לז וְלִבָּם, לֹא־נָכוֹן עִמּוֹ; וְלֹא נֶאֶמְנוּ, בִּבְרִיתוֹ.
לח וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן-- וְלֹא־יַשְׁחִית:
וְהִרְבָּה, לְהָשִׁיב אַפּוֹ; וְלֹא־יָעִיר, כָּל־חֲמָתוֹ.
לט וַיִּזְכֹּר, כִּי־בָשָׂר הֵמָּה; רוּחַ הוֹלֵךְ, וְלֹא יָשׁוּב.
בקיצור, ה' רוצה שתתקרבי אליו ותשמעי בקולו לטובתך
ואם את מתרחקת, הוא מזכיר לך בצורה כואבת
וחבל להגיע למצבים שצריך תזכורות לא נעימות
זה לא אגואיסטי ואני כל כך מתחבר למה שאמרת, כי גם לי זה קרה בעבר.
כי בתקופות האלה הקשות שאת נזכרת, את מבינה למה זה חשוב. ואז את מנסה להכניס את זה הלאה ליום יום, וזה גם מה שעשיתי ולאט לאט זה הצליח, אני עדיין האמת בעבודה.
בכל מקרה בהצלחה לך!!
ועוד דבר חשוב.
שזה שאת בוכה על זה, זה אומר שיש לך נשמה גבוהה.
ושאת אמורה להבין שכשמשהו לא טוב לך, זאת קריאה אישית שה' קורא לך: שובי אלי. שובי בכל לבבך ואל תתרחקי ממני יותר.
תבקשי סליחה ותתחרטי על העבר ואסלח לכל עוונותיך.
אנא אל תתעלמי מהקריאה שלו.
וואו כל כך הרבה מה להגיד על זה שאני לא יודע מאיפה להתחיל...
הפסוק שעומד במרכז ובבסיס של כל האמונה שלי והקשר ביני לאלוקים זה חד משמעית "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אדר יקראהו באמת"
אנחנו הרבה פעמים מרגישים את הבושה הזאת אחרי נפילה, את התחושה שאנחנו כבר לא ראויים... בתחושה טבעית אנושית אבל את צריכה לזכור שהתחושה הזאת מגיעה ממך ולא מאלוקים.
הוא רק נמצא שם מתגעגע ומחכה שתחזרי אליו. הוא אלוקים והוא אבא והורים תמיד רוצים את הקשר עם הילדים שלהם.
תעשי לעצמך טובה קחי אוזניות תקשיבי לשיר של שולי רנד "דע בני אהובי" תקראי את המילים תוך כדי, שיר שמדבר בדיוק על המסע הזה.
תשאלי את עצמך פשוט האם התחושה של האגואיסטיות הזאת עוזרת לך להתקרב בחזרה או שהיא רק מרחיקה אותך יותר ויותר... המסקנה פשוטה