אם אני מוגבל במה שאני יכול ומה שאני פועל בעולם זה הופך אותי לדפוס שחוזר על עצמו אז למה אני נמצא?

אתה זה שנותן משמעות, לא אף אחד אחר. ברגע שתבין שהכל יחסי זה הרגע שתוכל באמת להעריך את עצמך כמו שאתה.

שואל השאלה:
המשמעויות שאני יכול לתת לעצמי מוגבלות אני שואל אם אני מוגבל אני כמו כלום אז מה אני

א. אתה טועה בזה שאנחנו ai כי לנו יש את חופש הבחירה, יכולים לחשוב בכוחות עצמנו מה שai לא יכול לעשות.
ב. תמיד יהיה מה להמציא, היצירתיות של האדם אינה מוגבלת, שכל האדם אכן מוגבל, אבל האפשרויות כל כך רחבות שפשוט למה לא לנסות, לחשוב להמציא, זה כמו סרט אקשן, אתה לא ראית את הסרט בחיים, אבל אתה יודע שיש בו אקשן, אז למה לראות אותו? כי יהיה לו את הדפוס של סרט אקשן, אז זה "משעמם".
ואתה אף פעם לא מוגבל, אתה היחיד שיכול להגביל את עצמך, אף אחד לא בא ומגביל אותך, הרבי מליובאוויטש אמר שיש שני דברים שהאדם לא יכול לשלוט בו: 1. המחלה, 2. המוות, חוץ מזה, האדם יכול לעשות הכל, אם נכנסת לבור כלשהו, אתה יכול לצאת ממנו, לחיים יש כל כך הרבה מה להציע שלחשוב שאתה מוגבל זה להגביל לעצמך מראש את החיים.
אז למה אתה כאן? כי יש לך חיים שלמים לחיות, לנסות, לראות, להבין, לבחור, להרגיש, אתה לא מוגבל בזה, אם אתה בריא אז אתה עשיר, קח את זה, ולך למלא את החיים שלך, תעשה מה שאתה אוהב, רוץ אחרי החלומות שלך, ואין דבר כזה מוגבל.

שואל השאלה:
כל היצירתיות שיש לי היא עדיין נמצאת בעולם שהוא בעצמו מוגבל
אני לא באמת יכול לעשות הכל אמנם יש לי הרבה אפשרויות אבל הן הן מוגבלות לא משנה כמה רחוק הגבול עדיין יש גבול כי אני בעולם מוגבל

מוגבל זה לא כלום? ומה הכוונה שהמשמעויות שאתה נותן לעצמך מוגבלות? אין בזה היגיון. מהי ההגדרה של משמעות? תתחיל מפה. משמעות היא בעיני המתבונן.. המילה "מוגבל" לא רלוונטית גם אם היית חס וחלילה מפגר עם מנת משכל של 10 אייקיו אתה עדיין זה שנותן את המשמעות לדברים ביקום.. לא אף אחד אחר. לדוגמה, למה אנשים נותנים משמעות לכותל בירושלים? כי הם חלק מעם ואותו כותל מהווה חלק מדבר מאוד חשוב ונחוץ לאותו עם ובגלל זה הם נותנים לאותם אבנים הרבה חשיבות ומשמעות ואין קשר להיותם אזרחים פשוטים שנורא מוגבלים.

אבל האם הגעת לגבול הזה כדי להגיד שיש גבול? אני לא מכחיש שיש גבול, בהחלט יש, אבל הטבע האנושי זה לנסות לדחוף את הגבול יותר רחוק, וגם אם העולם מוגבל, סבבה שהוא מוגבל, אבל האם אתה יכול להגיד לי מה הגבול? עד איפה אפשר להגיע? לא, וזה היופי, כי עד כמה שתוכל להגיד לי שיש גבול, אתה תמיד תנסה להגיע לגבול, והגבול יתרחק, לפני 300 שנה לא דמיינו לעצמם שהמין האנושי יגיע אל החלל, שינתחת לירח, ותראה מה קרה בשנות ה70, הגענו לירח, הגענו לחלל, יש לנו את הiss שמסתובב סביב כדור הארץ, יש לנו טילים שמגיעים למהירות מהירה יותר ממהירות הקול, כל כך הרבה גבולות שהאנושות דוחפת ומתקדמת, שזה פשוט חבל לא לנסות מלכתחילה, ואפילו להיכשל, כי מתוך הכשל תצליח.
מקווה שאיכשהו אני עונה על התביעה הפילוסופית המעניינת שלך

תהייה*

כן, מדוע?

כן, דת ופילוסופיה לא מונעים אחד את השני, ותמיד יש עקרונות יפים שאפשר לתת לאחרים.
ולא ידעתי, תודה שאמרת לי

למה לא להתעניין בזה ובעוד נושאים כשהעולם כל כך עשיר בידע

מחילה שאני שואל שאלה שכנראה מובנת מאליה, אנונימית אינה דתייה, נכון?
מה מעניין אותך בפילוסופיה?

^חופש הבחירה זה תרמית. התודעה שלך מושפעת מאינסוף גורמים במרחב והיא אפילו עצמה נוצרה מברירה מסוימת. ככה שלא הייתי אומר שהבחירה היא במאה אחוז תלויה בך.. זה יותר פשוט שבחרת אחת מהאופציות שיכולת לבחור כביכול. בכל מקרה, מוגבל זה בהחלט משהו שקיים אי אפשר להתכחש לזה. זה לאו דווקא משהו שלילי זה פשוט המציאות.

תשים לב שכתבתי ואמרתי כי אני לא מתכחש שאין גבול, כמובן שיש, אבל זאת גם לא סיבה לא לחיות, לנסות, לראות וכו'

אה אוקיי. אני גם מסכים. תאמת שאני גם לא רואה קשר ישיר בין מוגבלות ל"אובדן תקווה", זה חלק מהיופי בעולם וזה נחוץ.

ככה הרגשתי שהכותב שאל, היה לו קצת אובדן תקווה, והאמת שאני לא רואה באובדן תקווה דבר יפה בעולם

^^^^ מה שאמרת לא שולל את קיום הבחירה, ברור שיש לך אפשרויות בחירה מוגבלות. (לדוג': כשאתה במיטה שוכב ער יש לפניך שתי אפשרויות:1. להישאר במיטה. 2. לקום מהמיטה. אין אפשרות לצאת מהשרותים)


אני אנונימי אחר.

מוגבלות זה לא-כלום.

^^התכוונתי בכלל שמוגבלות זה דבר יפה.. למרות שתכלס גם אובדן תקווה זה יפה, תלוי איך אתה מתבונן על זה. ולחלק של הבחירה החופשית, התכוונתי בעצם שאם קיימות אינסוף אפשרויות בחירה וכל אפשרות פתוחה בלי שום גבול, נוצרת בעיה עקרונית. בחירה חופשית חייבת להתבסס על משהו יציב כמו רצון, זהות או עקרון פנימי כדי שלא תהיה סתם מקרית. אבל כשאין שום גבול או קריטריון שמכוון את ההכרעה, הבחירה הופכת לבעיה: או שהיא נקבעת מראש על ידי גורם מסוים (כמו האישיות שלך, הערכים שלך או נסיבות חיצוניות), ואז היא לא באמת חופשית, או שהיא מתבצעת באופן שרירותי ואקראי לחלוטין, ואז זו לא בחירה רציונלית ולא מעשה שיש בו אחריות אישית. ולמעשה, כשיש אינסוף אפשרויות ולא קיים שום עקרון שמכריע ביניהן, הבחירה לא יכולה להיות חופשית במובן המוחלט: אם היא נקבעת זו לא חירות אמיתית, ואם היא אקראית זו לא בחירה מודעת. כך או כך, הרעיון של בחירה חופשית מוחלטת מופרך.

^ ואת הקריטריונים האדם יכול לשנות אם הוא רק ילמד נושאים שקשורים לבחירה.

^ גם ההחלטה לשנות קריטריונים נשענת על משהו קודם-רצון, ערכים או נסיבות. אם זה נקבע מראש, זו לא חירות מוחלטת; ואם זה אקראי, זו לא בחירה מודעת. ולכן, לימוד ושינוי לא פותרים את הבעיה: אין בחירה חופשית מוחלטת.

^ מה זה נסיבות?

אתה לא מוגבל אתה בכל יכולת התרחבות כנראה הרבה יותר ממה שאת חושב.

ההשוואה שלך בין האדם ל-ai היא מקסימה, ממש אהבתי.

אך בכל זאת, ai מוגבל כי הוא פועל במסגרת קוד שנכתב מראש.
אין לו חירות אמיתית, אין לו ספקות או תשוקות, אין לו רצון אמיתי, אין לו בחירה חופשית כמו שיש לאדם, כל פעולה שלו היא פונקציה של חוקיות מתמטית, ואין לו את היכולת ליצור משמעות חדשה או לאתגר את גבולותיו.
אנחנו, לעומת זאת, יצורים מודעים, מודעים לכך שאנחנו מוגבלים, פגיעים, זמניים. אנחנו יודעים שיש גבולות למה שנוכל לעשות, לחשוב, ולהרגיש.
וזה לא רק לא יכול- זו ההכרה באני לא עושה שמחזירה אותנו לאפשרות של בחירה.

הבחירה הזו היא המקום שבו נוצרת המשמעות.
כי למרות כל המגבלות, למרות כל הקונפליקטים והכאב- אנחנו עדיין יכולים לבחור להמשיך, ליצור, לאתגר, לשאול, להרגיש.
הפוטנציאל שלנו אינסופי וזה לא במובן של להיות חופשיים מכל מגבלה, אלא במובן של להתעלות מעל המגבלות, דרך המאבק איתן.
המשמעות שלנו אינה נתונה, היא נבנית מתוך ההכרה בסופיות שלנו, בפגיעותנו, בגבולות שלנו.

לכן, אתה לא כלום כי אתה מוגבל.
אתה כל כך הרבה דווקא בגלל המגבלות האלו.
כי כשאתה יודע שהחיים זמניים, כל רגע הופך ליקר ערך
המגבלה הזו היא זו שמאפשרת לנו לבחור כל יום מחדש, לבחור להיאבק, לבחור לחיות, לבחור לא לוותר.
החיים הם לא על חוסר המגבלות, אלא על האומץ ליצור בתוך המגבלות האלה עולם של משמעות, גם אם היא לא מוחלטת, גם אם היא אישית, גם אם היא חולפת.
וזה מה שמבדיל אותנו מכל ai, מכל בינה מלאכתותית, בין אם הם יתרחבו בעתיד לבין אם לא וזו לא העובדה שאנחנו יכולים לחשב, אלא העובדה שאנחנו בוחרים, שאנחנו מרגישים, שאנחנו מתמודדים עם הריק ונותנים לו שם, צורה, משמעות.

אז אפשר להבין מאיפה זה בא- יש בדברים שלך גם משהו נכון, אבל גם משהו שמטעה.

פשוט מאוד, אתה כאן בגלל שלפני קצת יותר מ19 שנים אימוש ואבוש עשו משהו naughty
אתה לא כאן בשביל לשרת איזושהי מטרה - אתה *יכול* לבחור לעצמך משמעות או מטרה כלשהי לחיים, אבל לא נוצרת *בשביל* לעשות את זה, יש לך בחירה כאן
ואין גבול ליכולת האנושית - תחשוב על זה, אנחנו משתמשים כל יום בטלפונים, מחשבים, אפליקציות כאילו זה מובן מאליו, אבל לפני כמה מאות שנים אף אחד אפילו לא חלם על זה
פיתחנו בינה מלאכותית כל כך חכמה שלפעמים קשה להבדיל בינה לבין אנשים בשר ודם, אין גבול ליצירתיות האנושית

אין קשר בין הדברים שאתה אומר
כנס לנושא של אבולוציה