לא בקטע פסיכופתי אני לא מתכוונת לעשות עם זה כלום אני בריאה יחסית

הי
אלו מחשבות של כעסים מודחקים. יש מצבים שמעוררים כעסים אלו, ואז הכעס מתפרץ.
ממליצה לך לעבוד על הכעסים האלו עם מישהי מקצועית. זה לא דבר שעובר לבד , וזה מאוד מפריע בחיים.

אל תדאגי מאמי זה נורמלי כל אחד עובר את זה בחיים, אפילו עכשיו השאלה שלך עיצבנה אותי ודימיינתי איך את עוברת עינויים ואיחלתי דברים רעים

אממ לא הכי בעולם אבל אני מניחה שזה בסדר

אני כשהמורה ממשיכה ללמד בחודש האחרון של הלימודים:

מזדהה

זה נורמלי ככה זה שעצבניים

עוד יום ועוד אנשים חולים בסטיפס

זה עובדה ידועה שכאשר כועסים על מישהו יש דחף לפחות בתת מודע להרוג אותו. אז כל עוד את לא עושה עם זה כלום זה נורמלי

שואל השאלה:
אם אין לכם משהו מועיל לומר פשוט אל תגיבו

תקשיבי זה מחשבות טורדניות את לא באמת מתכוונת לזה ואת לא רוצה שזה באמת יקרה בפועל את פשוט סתם חושבת את זה
וזה ממש לא פסיכופתי זה עוד כלום יש אנשים שיש להם הפרעות ,הזיות ודברים הרבה יותר חולניים זה בסדר אל תלחצי מזה פשוט ברגע הסא שזה קורה תקחי נשימה עמוקה תנסי לחשוב משהו אחר ממש תנסי להעלים את המחשבה בכל דרך אפשרית
תשתפי את זה את הצט הוא יגיד לך מה לעשות כי כרגע אין לי עוד דרכים לעזור
רק פה להגיד לך שוב שזה לא פסיכופתי בכלל ולא קרוב

הלילה זה הלילה
ליטרלי זה מחשבות של דקסטר מה אני שומע

כמו שהתשובות האחרות אמרו כאן, זה מזעם ומכעס חבוי שהדחקת ולא הוצאת מתוכך. להרבה אנשים יוצא להתמודד עם מחשבות כאלו, אפילו רק לתקופה קצרה כאשר מישהו מעצבן אותך (לדוגמה: אמירות ומחשבות כמו "תמות כבר", או "אני אהרוג אותך"). תדעי שאת לא הבודדה שהרגישה ככה, אך ישנן דרכים יותר בריאות להתמודד עם התחושות האלו במידה והן לא נחלפות.

אם את נמצאת בסביבה שעושה לך רע, אם את חווה השפלות\הצקות באופן קבוע, ייתכן והכעס שבך יהיה יותר קבוע ויותר נוטה למחשבות האלו. אך בכל זאת אפשר להפחית את זה, גם אם את משתפת ומדברת על זה, או שאת כותבת ומציירת את התחושות האלו- גם אלו אופציות יותר מועילות. אם זה סביבתי והמחשבות מופנות כלפיי סביבה מסוימת ולא כלפי איש אחד לתקופה קצרה, ממליצה לך להתרחק מהסביבה הזאת בהדרגתיות, ואו לנסות להתעלם מאותם האנשים שעושים לך את העוול באותה הסביבה.

אבל רק אם זה ברגעי עצבים ספציפיים ואת לא באמת מתכננת שום דבר (חס וחלילה, טפו טפו טפו), את באמת בסדר ואת לא פסיכופטית ולא משוגעת.

זה קורה לי עם אחותי ה(שרש מ.ד.ר.ב) הזאתי

וואי לפעמים גם אני כזאת

את לא פסיכופטית, יש מישהו מאוד מאוד ספציפי שעשה עליי חרם מאוד משמעותית והוא בכללי עבריין שכנראה עדיין חיי ואני עד היום רוצה שהוא פיזית ימות, גם כשאני לא בעצבים, זאת הרגשה של עצבים שהיא טבעית לגמרי, כמובן יש מקרים כמו שאצלך שבמקרים הקטנים להרוג זה לא באמת משהו שצריך לעשות כמובן אבל הגיוני שזאת מחשבה מוקצנת שאת מתארת לעצמך

חחח אני מת^

התכוונתי לאחד על דקסטר

האם את מרגישה שיש לך דחף פיזית לעשות את זה?

וואי נשמע מורכב, אכתוב כמה מחשבות שעלו לי, מקווה שתוכלי להעזר בהם.

קודם כל הייתי מתחיל בלשאול את עצמי מאיפה הגיעו אלי המושגים האלה?

בן אדם לא יכול לחשוב במושגים שלא קיימים אצלו, במובן הכי פשוט, את לא תוכלי לחשוב על לטוס במטוס אם את בשבט אפריקאי ומעולם לא ראית מטוס.
במילים אחרות אם האלימות הזו קיימת בתוכך, היא הגיע מאיפה שהוא, המושגים האלה נוכחים אצלך בחיים בצורה כזו או אחרת. אולי מגיע מסרטים או מחוויה שחווית או מאנשים בחיים שלך שחושבים בצורה כזו או וואטבר.

ואחרי שהייתי מבין מאיפה זה מגיע הייתי משתדל להפחית את ההיחשפות שלי לאלימות הזו.

בשלב השני, במקום לחשוב על כמה האדם הזה הפריע לי ובעקבות זה על הסבל שאני רוצה שהוא יעבור, הייתי מנסה לתרגל חשיבה חיובית. לחשוב על מה הסיבה שהוא התנהג ככה, אולי משהו קשה לו, אולי יש לו קשיים בחיים, נגיד האוטו אולי הם ממש מיהרו לאיפה שהוא. וכן הלאה.
כלומר חשיבה חיובית ומרחמת על האדם.
ובצד השני, אם עולות לי בכל זאת מחשבות מהסוג שתיארת הייתי מנסה לחשוב על המשמעות האמיתית והמציאותית של הרצונות שלי, לחשוב על הכאב שהמשפחה שלו תעבור, לחשוב מה היה קורה אם מישהו היה עושה או חושב דבר דומה למישהו שחשוב לי, וכן הלאה.
ההתבוננות ברוע הזה שכביכול את מייחלת לו, אמורה לגרום לך להזדעזע מעצם המחשבה השלילית וזה אמור להעיף את המחשבה.

ואוו על האומץ לשתף, ממש ממש לא ברור מאליו.

מאחל לך המון בהצלחה, אם יש לי איך לעזור עוד תרגישי בנח לפנות אלי

שואל השאלה:
זה נורמלי?

העובדה שאת שואלת האם זה נורמלי מראה שלפחות יש לך מודעות לזה שהמחשבה הזאת אבנורמלית, זה סימן טוב.

אולי את צריכה לשקול למצוא משהו לשחרר עצבים ואנרגיה אם דברים קטנים מוציאים ממך תגובה.

לי ספציפית מאוד עוזר כל סוג של ספורט, אם את מרגישה שזה משהו שאת רוצה להבין לעומק את יכולה לבדוק עם פסיכולוג מאיפה מגיעות המחשבות האלו, אולי זה ירגיע אותך.

לכי לטיפול אחות

מישהי כאן ראתה גיני וגורגיה אני מבינה

אני זוכרת שהייתה לי תקופה כזאת שממש שנאתי אנשים ובאמת כל דבר קטן היה מרתיח אותי אז יכול להיות שזה תקופה

בכללי ובמיוחד מאז אני מאוד משתדלת לשפוט לכף זכות אנשים בכללי ובמיוחד שמעצבנים אותי או שאני שומעת ריכולים עליהם וכו ויכול להיות שזה יעזור לך וכדאי לך לנסות

וחבדניק אהבתי מאוד את התשובה שלך אני מחזקת הכול

וואו כן, גם אני ככה! אבל בדרך כלל זה קורה לי ממש מעט במציאות, יותר אנשים בסרטים או סדרות חח. לפעמים גם במציאות אבל!!

וואו מלא פעמים פשוט אמרתי לעצמי כזה, איך בא לי להרוס לו את החיים או שימות או דברים כאלה, מלא גם על מורים או אפילו סתם אנשים כאילו

יש הרבה אנשים שפגעו בי שהייתי שמח לעשות להם חיסול ממוקד. כל עוד את שולטת בעצמך ובמעשים שלך, אין עם זה בעיה.
בנוסף לכך, אני לא יודע אם קארמה אמיתית, אבל מאמין שכן ושמי שפגע בי יקבל על כך עונש מאלוהים/היקום. זו לא אחריות שלי לבוא איתם בחשבון.

אני לא בעל סמכות, אבל ממה שנשמע את נורמלית לגמרי.

אני מרגיש ככה גם אבל אצלי זה בעיקר כשאני רואה משהו שיכול לעזור לי להרוג נגיד היום ראיתי סכין בשר לי אח שלי ופשוט התחשק לי לתקוע בו את הסכין

אני מאוד מקווה שאת לט מכירה אותי

"יחסית"

פסיכולוג