17 תשובות
כל אחת וההשתדלות שלה
כן
על פי ההלכה זה לא נחשב צנוע.
זה לא קשור לדיעות.
זה לא קשור לדיעות.
כן. צניעות זה דבר פנימי. יש אנשים שלובשים חליפות ומתנהגים כמו חיות ויש כאלה שמתלבשים בצורה לא צנועה חיצונית, אבל בפנים כל כך צדיקים
אנונימי
כן
זה תלוי לפי מה מגדירים
נורא קשה לענות כן או לא בשאלות כאלה
נורא קשה לענות כן או לא בשאלות כאלה
כן
הייתי הולכת ככה וכן
בואי נגיד שברור שעדיף את זה מאשר החצאיות שמכסות את כל הרגליים אבל צמודות שזה הרבה יותר מושך
שואל השאלה:
^לא מסכימה עם זה שאתה אומר שזה הרבה יותר מושך, חצאיות קצרות גם לרוב צמודות וגם רואים בהן יותר את הרגליים, במיוחד כשיושבים וזה
^לא מסכימה עם זה שאתה אומר שזה הרבה יותר מושך, חצאיות קצרות גם לרוב צמודות וגם רואים בהן יותר את הרגליים, במיוחד כשיושבים וזה
אנונימית
כל הבנים יגידו שזה יותר מושך
לפעמים עדיף חשוף מאשר צמוד, עובדה
^^^זה תלוי אם החצאית נפנף או לא
אני הייתי הולכת עם נפנף קצת מעל הברך וזה הרגיש לי צנוע ולאחרונה אני הולכת עם מקסי יחסית צמודות בעיקר וכן מרגישה שמסתכלים יותר
אני הייתי הולכת עם נפנף קצת מעל הברך וזה הרגיש לי צנוע ולאחרונה אני הולכת עם מקסי יחסית צמודות בעיקר וכן מרגישה שמסתכלים יותר
לא שאכפת לי שכל אחת תעשה מה שכייף לה אבל היא שאלה ואני אומר את דעתי
הריני מבהיר כי איני פוסק ואחן לקחת דברי הלכה למעשה, אלא חש לשאול פוסק מוסמך, בכל דבר המוגע להלכה אשר יצא מדברי.
תלוי אם כוונתך הלכתית או חברתית. חברתית אני לא בטוח, לא למדתי מדעי החברה, ולא ראיתי סקרים בנידון, אך אני משער שהחברה כיום תחשיב את זה לדבר צנוע.
אם כוונתך הלכתית, הלכתית עדיף מכנס רחב מאשר חצאית רחבה מעל הברך או מאשר חצאית צמודה ארוכה (כי שניהם הם בעיה של גילוי השוק (היינו הברך ומעלה, לפחות לרוב הדעות, אכן טכנית לפי דעה המובאת במשנ"ב שבדיעבד רק טפח מקום המגולה נקרא ערווה, אזי כל עוד הם עם חצאית שבינה לבין קצה הברך התחתון אין טפח, אז אפילו שזה לא לכתחילה זה יהיה מותר בדיעבד... אמנם לפי המובאר ביבי"א יתכן שאפילו עם כל זאת, מכנסיים רחבים יהיו עדיפים משום שהם אינם אסורים מצד הדין אלא מצד המנהג ומצד חילול השם, ואני בספק אם עדיך לבטל מנהג וחילול ה' או חיוב דאורייתא בדיעבד, למרות שנראה שמכוח חילול ה' שיש במכנס רחב (שהוא נובע מדעת טעות של הציבור שסוברים שהמכמס אסור בדין ולא רק מכוח מנהג, אך דעת ציבור ואפילו דעת שגויה, יכולה לגרום לחילול ה' וזה נכלל באיסור חילול ה' דאורייתא), ואין בחצאית קצרה בפחות מטפח בינה לבין קצה הברך החתתון, אזי לצאת בדיעבד דאורייתא עדיף על פני חילול ה' שבמכנס... אלא שאני מסתפק אם דעת הציבור שגם זה איסור (ובפרט שזה באמת איסור בדין להרבה פוסקים, לעומת מכנסיים רחבים שזה לא איסור מעיקר הדין לרוב הפוסקים) ואז גם בזה יש חילול ה' ואז מכנסיים רחבים יהיו עדיפים...) הנקרא ערווה, שלרוב הדעות זה ערווה דאורייתא ולא רק מקום יציאת הוולד, כי מקום שהבגד צמוד בו בהלכה הוא כאילו אין בגד כלל באותו המקום... [וכן, זה בעיה גם כלפי בחורי ישיבות עם מכנסיים צמודים, זה טרנד שעליו כתב הרב קנייבסקי במכתב שלו 'מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין' ולכן לא מלמדים על זה, כי הבחורים פשוט לא יקשיבו אלא יעשו בזדון אם ידעו...]) לרוב הפוסקים
תלוי אם כוונתך הלכתית או חברתית. חברתית אני לא בטוח, לא למדתי מדעי החברה, ולא ראיתי סקרים בנידון, אך אני משער שהחברה כיום תחשיב את זה לדבר צנוע.
אם כוונתך הלכתית, הלכתית עדיף מכנס רחב מאשר חצאית רחבה מעל הברך או מאשר חצאית צמודה ארוכה (כי שניהם הם בעיה של גילוי השוק (היינו הברך ומעלה, לפחות לרוב הדעות, אכן טכנית לפי דעה המובאת במשנ"ב שבדיעבד רק טפח מקום המגולה נקרא ערווה, אזי כל עוד הם עם חצאית שבינה לבין קצה הברך התחתון אין טפח, אז אפילו שזה לא לכתחילה זה יהיה מותר בדיעבד... אמנם לפי המובאר ביבי"א יתכן שאפילו עם כל זאת, מכנסיים רחבים יהיו עדיפים משום שהם אינם אסורים מצד הדין אלא מצד המנהג ומצד חילול השם, ואני בספק אם עדיך לבטל מנהג וחילול ה' או חיוב דאורייתא בדיעבד, למרות שנראה שמכוח חילול ה' שיש במכנס רחב (שהוא נובע מדעת טעות של הציבור שסוברים שהמכמס אסור בדין ולא רק מכוח מנהג, אך דעת ציבור ואפילו דעת שגויה, יכולה לגרום לחילול ה' וזה נכלל באיסור חילול ה' דאורייתא), ואין בחצאית קצרה בפחות מטפח בינה לבין קצה הברך החתתון, אזי לצאת בדיעבד דאורייתא עדיף על פני חילול ה' שבמכנס... אלא שאני מסתפק אם דעת הציבור שגם זה איסור (ובפרט שזה באמת איסור בדין להרבה פוסקים, לעומת מכנסיים רחבים שזה לא איסור מעיקר הדין לרוב הפוסקים) ואז גם בזה יש חילול ה' ואז מכנסיים רחבים יהיו עדיפים...) הנקרא ערווה, שלרוב הדעות זה ערווה דאורייתא ולא רק מקום יציאת הוולד, כי מקום שהבגד צמוד בו בהלכה הוא כאילו אין בגד כלל באותו המקום... [וכן, זה בעיה גם כלפי בחורי ישיבות עם מכנסיים צמודים, זה טרנד שעליו כתב הרב קנייבסקי במכתב שלו 'מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין' ולכן לא מלמדים על זה, כי הבחורים פשוט לא יקשיבו אלא יעשו בזדון אם ידעו...]) לרוב הפוסקים
^ חח אני מדמיינת רבנים יושבים ודנים איזה אורך של חצאית יותר מושך אותם ואם עדיף מכנסיים איזה הזוי
ולשאלה תעשי רק מה שנוח לך את יודעת מה הגבול אם את מרגישה שאת חושפת יותר מידי זה הגבול שלך
ולשאלה תעשי רק מה שנוח לך את יודעת מה הגבול אם את מרגישה שאת חושפת יותר מידי זה הגבול שלך
אנונימית
^
האמת שהם לא גזרו אורך לפי מה שמושך אותם, אלא מכוח מה שראינו בפסוקים שערווה אסורה, וראינו ש'שוק' נקרא ערווה, אזי היה דיון מה נקרא בלשון הקודש 'שוק', האם לומדים ש'שוק' של אדם הוא כשוק של בהמה, שזה עד הברך, או שהכוונה לכל הרגל. והראיה לאומרים שזה לא כל הרגל אלא רק עד הברך היא מהזוהר שכתב שיש לחלק ביניהם, ואף שהזוהר עצמו החמיר, רשב"י שם כותב מפורש ששאר החכמים חולקים עליו וסוברים שהנאמר 'שוק' בנביאים היינו עד הברך. (וגם רשב"י שם כותב שהוא סובר שהשוק וגדר 'ערווה' היא עד הברך ותו לא, אלא שכותב שם שמסיבות שהם לפי הסוד, החלק השני של הרגל חמור יותר. אך מחמת שהוא דעת מיעוט לא פסקו כמותו המשנ"ב והפרי מגדים, אלא כרוב החכמים מובא בבן איש חי שנה א' פרשת בא).
ולגבי טפח (מידת אורך הלשון חז"ל) שהביא המשנ"ב, זה מחמת שאמרו חז"ל 'טפח האישה ערווה' והיה מחלוקת אם סתם נקטו לשון כזו, או שהכוונה לטפח ממש. והדבר נלמד מן הפסוקים ולא תלוי בגירוי הרואה כלל, אלא באיסור נפרד של גילוי אותם מקומות, אפילו אם הרואה אינו מתגרה.
כך שכל דיני גילוי ערווה הנ''ל לא תלויים כלל בגירוי של הגבר, אחרת זה היה תלוי במנהג המקום אם נשים שם רגילות לגלות את אותו המקום ואז אותו המקום לא מגרה בנים מתוך רגילותם בדבר, או שלא. ואכן זה הדין בגדר 'מקומות המכוסים' שאינם ערווה, אין לזה גדר מסויים, אלא הכל לםי מנהג המקום (היינו שאם יש מקום שבו נהוג שאנשים הולכים כשגם מתחת לברך שלהם מכוסה, אז אפילו שזה לא נקרא ערווה, זה באמת אסור מחמת גירוי, שמה שאנשים לא רגילים לראות, מגרה אותם, ולכן יש פוסקים שאומרים שמותר היום להתפלל גם כשאישה שמגלה את שיערות ראשה שלא כדין, שגם שיער הוא ערווה ונלמד שהם מהפסוקים בנביאים, אך דווקא לאישה נשואה, ולאישה רווקה לא, אזי מחמת שאין גירוי מחמת שאמחנו רגילים לראות נשים נשואות גלויות ראש ברחוב, מותר לו להתפלל למרות שלכאורה יש ערווה מולו. אך כל זה הוא לעניין האם מותר לגבר להתפלל או לעסוק בדברי תורה, שזה דבר שקשור לגבר ותלוי בגירוי שלו, אך לעניין האישה, אם היא צריכה לכסות אותו מקום או שלא, מה שהןא בגדרי ערווה היא מחוייבת בלי קשר לגירוי של הגבר או למנהג המקום, ואפילו אם מקובל שם ללכת בתחתונים כ"כ הרבה עד שאנשים לא מתגרים מזה, ומה שלא ערווה אלא פשוט לא צנוע, עצם גדר 'לא צנוע' תלוי במה שמקובל שם, ולכן אם זה לא צנוע, כלומר- לא מקובל שם לגלות את אותו המקום, אז באמת אסור מדיני הצניעות, בלי קשר לאיסור ערווה).
כך שלמעשה לא היה מקרה שאנשים דנו עד היכן בדיוק מגיעה השמלה בכדי לגרות, אלא הכל נלמד מהפסוקים למיניהם לפי כללי לימוד הפסוקים שמבוארים בש"ס ובפוסקים.
אם כבר את צודקת לגבי מה שבדור האחרון החלו לומר שיחמירו להאריך מעבר לברך 10 ס''מ, אך לא מחמת שבדקו עד היכן זה מגרה, אלא שזה אורך שקבעו בכדי לוודא שגם אם האישה רצה או יושבת וכדו, עדיין הברך שלה לא מהיה מגולה (כי גם מה שנכתב שפחות מטפח מותר במשנ"ב, הוא כתב שזה מותר רק בדיעבד ולא לכתחילה, ולכתחילה עיקר ההיתר הוא מסוף הברך התחתון, ונלמד מגדר ברך אצל הקרבנות, שזה נלמד מהפסוקים), אבל באמת זה אורך שרירותי שאם האישה יודעת בוודאות שהברך לא תהיה מגולה גם באורך פחות מזה, אין לה סיבה להאריך מעבר לזה.
האמת שהם לא גזרו אורך לפי מה שמושך אותם, אלא מכוח מה שראינו בפסוקים שערווה אסורה, וראינו ש'שוק' נקרא ערווה, אזי היה דיון מה נקרא בלשון הקודש 'שוק', האם לומדים ש'שוק' של אדם הוא כשוק של בהמה, שזה עד הברך, או שהכוונה לכל הרגל. והראיה לאומרים שזה לא כל הרגל אלא רק עד הברך היא מהזוהר שכתב שיש לחלק ביניהם, ואף שהזוהר עצמו החמיר, רשב"י שם כותב מפורש ששאר החכמים חולקים עליו וסוברים שהנאמר 'שוק' בנביאים היינו עד הברך. (וגם רשב"י שם כותב שהוא סובר שהשוק וגדר 'ערווה' היא עד הברך ותו לא, אלא שכותב שם שמסיבות שהם לפי הסוד, החלק השני של הרגל חמור יותר. אך מחמת שהוא דעת מיעוט לא פסקו כמותו המשנ"ב והפרי מגדים, אלא כרוב החכמים מובא בבן איש חי שנה א' פרשת בא).
ולגבי טפח (מידת אורך הלשון חז"ל) שהביא המשנ"ב, זה מחמת שאמרו חז"ל 'טפח האישה ערווה' והיה מחלוקת אם סתם נקטו לשון כזו, או שהכוונה לטפח ממש. והדבר נלמד מן הפסוקים ולא תלוי בגירוי הרואה כלל, אלא באיסור נפרד של גילוי אותם מקומות, אפילו אם הרואה אינו מתגרה.
כך שכל דיני גילוי ערווה הנ''ל לא תלויים כלל בגירוי של הגבר, אחרת זה היה תלוי במנהג המקום אם נשים שם רגילות לגלות את אותו המקום ואז אותו המקום לא מגרה בנים מתוך רגילותם בדבר, או שלא. ואכן זה הדין בגדר 'מקומות המכוסים' שאינם ערווה, אין לזה גדר מסויים, אלא הכל לםי מנהג המקום (היינו שאם יש מקום שבו נהוג שאנשים הולכים כשגם מתחת לברך שלהם מכוסה, אז אפילו שזה לא נקרא ערווה, זה באמת אסור מחמת גירוי, שמה שאנשים לא רגילים לראות, מגרה אותם, ולכן יש פוסקים שאומרים שמותר היום להתפלל גם כשאישה שמגלה את שיערות ראשה שלא כדין, שגם שיער הוא ערווה ונלמד שהם מהפסוקים בנביאים, אך דווקא לאישה נשואה, ולאישה רווקה לא, אזי מחמת שאין גירוי מחמת שאמחנו רגילים לראות נשים נשואות גלויות ראש ברחוב, מותר לו להתפלל למרות שלכאורה יש ערווה מולו. אך כל זה הוא לעניין האם מותר לגבר להתפלל או לעסוק בדברי תורה, שזה דבר שקשור לגבר ותלוי בגירוי שלו, אך לעניין האישה, אם היא צריכה לכסות אותו מקום או שלא, מה שהןא בגדרי ערווה היא מחוייבת בלי קשר לגירוי של הגבר או למנהג המקום, ואפילו אם מקובל שם ללכת בתחתונים כ"כ הרבה עד שאנשים לא מתגרים מזה, ומה שלא ערווה אלא פשוט לא צנוע, עצם גדר 'לא צנוע' תלוי במה שמקובל שם, ולכן אם זה לא צנוע, כלומר- לא מקובל שם לגלות את אותו המקום, אז באמת אסור מדיני הצניעות, בלי קשר לאיסור ערווה).
כך שלמעשה לא היה מקרה שאנשים דנו עד היכן בדיוק מגיעה השמלה בכדי לגרות, אלא הכל נלמד מהפסוקים למיניהם לפי כללי לימוד הפסוקים שמבוארים בש"ס ובפוסקים.
אם כבר את צודקת לגבי מה שבדור האחרון החלו לומר שיחמירו להאריך מעבר לברך 10 ס''מ, אך לא מחמת שבדקו עד היכן זה מגרה, אלא שזה אורך שקבעו בכדי לוודא שגם אם האישה רצה או יושבת וכדו, עדיין הברך שלה לא מהיה מגולה (כי גם מה שנכתב שפחות מטפח מותר במשנ"ב, הוא כתב שזה מותר רק בדיעבד ולא לכתחילה, ולכתחילה עיקר ההיתר הוא מסוף הברך התחתון, ונלמד מגדר ברך אצל הקרבנות, שזה נלמד מהפסוקים), אבל באמת זה אורך שרירותי שאם האישה יודעת בוודאות שהברך לא תהיה מגולה גם באורך פחות מזה, אין לה סיבה להאריך מעבר לזה.
באותו הנושא: