13 תשובות
יש כל מיני פרשנויות לזה
אחד שאני מכירה זה בגלל שהאישה היא יולדת זאת אומרת שגם הבת שהיא יולדת עכשו תלד בעתיד אז זה כפול
אני לא בטוחה שאני אומרת במדויק את הפירוש מציע לך לבדוק על זה קצת באינטרנט אבל לא חסר פרשניות
אחד שאני מכירה זה בגלל שהאישה היא יולדת זאת אומרת שגם הבת שהיא יולדת עכשו תלד בעתיד אז זה כפול
אני לא בטוחה שאני אומרת במדויק את הפירוש מציע לך לבדוק על זה קצת באינטרנט אבל לא חסר פרשניות
שואל השאלה:
^ זה נשמע קצת משונה
הילדה יכולה להיוולד עקרה
ולמה האמא צריכה לשלם פעמיים?
^ זה נשמע קצת משונה
הילדה יכולה להיוולד עקרה
ולמה האמא צריכה לשלם פעמיים?
אם אתה רוצה פרשנות תפתח מקראות גדולות ותקרא רש"י רמב"ן אבן עזרא וכו' לא סטיפס
אנונימי
סתכל אני יכולה להפנות אותך לכל מיני פרשנים אם אתה רוצה , אבל לא נראה לי שזה מה שאתה רוצה כי אתה יכול לעשות בעצמך את מה שאני יעשה .
אין לי הסבר לפרשניות האלו. בכל מקרה רוב הנשים מחמירות על עצמם כיום ועושת זהה לבנים ולבנות אם אני לא טועה . בתורה יש הרבה דברים שובינסטים מעבר לחוק הזה בכול זאת זה ספר שנכתב לפני 2000 שנה ...
אין לי הסבר לפרשניות האלו. בכל מקרה רוב הנשים מחמירות על עצמם כיום ועושת זהה לבנים ולבנות אם אני לא טועה . בתורה יש הרבה דברים שובינסטים מעבר לחוק הזה בכול זאת זה ספר שנכתב לפני 2000 שנה ...
השאלה נורא מצחיקה
כי זה בדיוק הפוך
בלידת בת יש 66 ימי טהרה!
לעומת לידת בן שיש רק 33.
ולכן באופן יחסי ימי הטומאה שבלידת זכר הם חצי
בגמרא רואים שבלידת זכר יש התייחסות לשמחת האב והאם בברית
ולכן הברית ביום השמיני כי אז הם כבר מותרים ושמחים יותר.
הגיוני שביחס לזה גם ימי הטהרה קצרים יותר.
כי זה בדיוק הפוך
בלידת בת יש 66 ימי טהרה!
לעומת לידת בן שיש רק 33.
ולכן באופן יחסי ימי הטומאה שבלידת זכר הם חצי
בגמרא רואים שבלידת זכר יש התייחסות לשמחת האב והאם בברית
ולכן הברית ביום השמיני כי אז הם כבר מותרים ושמחים יותר.
הגיוני שביחס לזה גם ימי הטהרה קצרים יותר.
זה לא "עונש" בטוח. אך כנראה שבת שנולדת צריכה לקבל יותר דם כי ממנה עתיד לצאת, אז ככה היא נבראה, לכן במקרה כזה טומאת האמא יותר יותר ארוכה. אבל שים לב שאחרי זה היא מקבלת פיצוי: 66 ימי דמי טהרה, כפול ממישהי שילדה זכר.
אנונימי
לך לרב תשאל אם זה חשוב לך באמת
אנונימי
באמת אין שאלה, מאחר שטומאה וטהורה אלה חוקים - דהיינו צווים ללא רציונל. ולכן אי אפשר להשליך מזה
אבל, על פי הנסתר, ובעונק הדברים, אחד המוטיבים של טומאה זה מוות, והעדר חיים או פוטנציאל חיים.
אבי אבות הטומאה זה מת למשל
שכבת זרע זה טומאה (מוות של זרעונים), מחזור זה טומאה (מוות של ביציות).
וגם לידה מטמאה - כי כעת נעדר החיים של התינוק מהאמא.
לידה של בת זה העדר חיים + פוטנציאל חיים, ולכן זה טומאה כפולה.
- את ההסבר הזה ספציפית על טומאת לידה של בן ובת לא ראיתי כתוב, זה הסבר שלי
אבל, על פי הנסתר, ובעונק הדברים, אחד המוטיבים של טומאה זה מוות, והעדר חיים או פוטנציאל חיים.
אבי אבות הטומאה זה מת למשל
שכבת זרע זה טומאה (מוות של זרעונים), מחזור זה טומאה (מוות של ביציות).
וגם לידה מטמאה - כי כעת נעדר החיים של התינוק מהאמא.
לידה של בת זה העדר חיים + פוטנציאל חיים, ולכן זה טומאה כפולה.
- את ההסבר הזה ספציפית על טומאת לידה של בן ובת לא ראיתי כתוב, זה הסבר שלי
מה שאתה אומר תלוי במחלוקת אם הטומאה היא דבר בפני עצמו, או שהוא פשוט חסרון טהרה לערך הטהרה שקדמה לה, על הצד הראשון עוד שייך לדון, על הצד שזה חסרון טהרה, זה אומר שבעת שיצאה הבת מהרחם, נחסרה פי שניים קדושה מהאם וממילא היא טמאה פי שניים מאשר כשיצא ממנה בן.
(והנגדי של טומאה הוא טהרה, לא קדושה כמו שאנשים נוטים לטעות (ועל כן אומרים 'טהרת הבית' ולא 'קדושת הבית' לגבי הלכות אישות ונידה וכדו', אך יתכן שמחוסר בקיאות בהלכות טומאה וטהרה לא ראיתי מקום בו נכתב כנגד קדושה טומאה, מלבד בספרי המוסר שרק מדברים במוסריות בעלמא ונוקטים לשונות שאינם כלשון ההלכה למכביר (ואם לא נכתבו בידי גדולי עולם הייתי נוקט גם 'ולמכפיר', ששגגות הרבה נפלו ברוב ציבור מלשונות מליצה שנתפרסמו בעולם כעיקר הלשון ודלא ככוונת הכותבים, אך לאחר שגם גדולי עולם השתמשו בלשון טומאה כדבר שהפך עבודת ה' וקראו לעבודת ה' קדושה (ומסיבות שלהם נקטו כן, כי בדרכי המושכלות אני יכול לצייר רק כי עשו כן לפעול על רגש הקורא מאחר ומורגלים הקוראים לטעות כמו שואל השאלה, לחשוב שטומאה היא דבר רע מאליו והפכו הוא הקדושה ולא הטהרה, ולהטיח בגדולי עולם טענות כאלו, לומר שרצו לפעול על רגש קורא בעיוות לשון במזיד מבלי להסתיר בו דבר חכמה כלשהו או דבר לפי הסוד, זה דבר דחוק מאוד ואין מקומי ח"ו לטעון דבר כזה עליהם), ורצו לומר שכשם שטומאה הוא דבר שמלכתחילה מתרחקים ממנו אם לא לשם עבודת ה' היא הנקראת בלשונם קדושה, כן הוא הדבר אשר דברו ממנו בדרכי המוסריות)), שהנה הקדוש יותר יכול להיות טמא יותר מן הטהור, ועדיין מדרגת קדושתו עדיפה)
לפי האופן הראשון, צריך לדון- מה בדיוק רע בטומאה? אני אשאל אותך שאלה- האם כשאשה נידה, והיא טמאה, האם היא פחותה? לא.
האם אדם שהלך לעסוק במצוות קבירת המת ונטמא בטומאה הכי גדולה שיש- טומאת מת, אבי אבות הטומאה, האם הוא פחות מאדם שלא קיים מצווה זו ושמר על עצמו טהור? לא, אדרבה, יש מקרים בהם האדם ששמר על עצמו טהור חטא בכך, וכגון במת מצווה (היינו אדם שאין מי שיקבור אותו, שאפילו כהן גדול נטמא אליו) או קרובי משפחתו (שאפילו כהן הדיוט חייב בקבורתם).
אז יובן שטומאה אינה מעידה על טיב הדבר הטמא, אלא זה מצב ביחס למצב הקודם.
[אך לטעון שטומאה היא משהו, וכגון מצב וכנ"ל, זה רק אפשרי לאופן שטומאה היא באמת דבר ממשי כנ"ל, אך לא לאופן שטומאה היא אינה כלום אלא חסרון טהרה, ולאופן הזה כבר תורץ לעיל].
ואם כן, מצב הוא מצב, יכול להיות שאתה לא אוהב את המצב הזה מסיבות סנטמנטליות, אבל זה לא מעיד ברציונל על רעתו, אלא כשיש לנו דין לרחק מן אותה הטומאה- נרחק ממנה, וכשיש לנו דין לקרב אליה וכנ"ל דמצינו כן אפילו בכהן גדול, נקרב אליה. וכמה נקרב? הכל במאזני הדין (ואמנם מצינו בראשונים ואחרונים שרצו לומר שהגמרא בבא מציעא לגבי כהן שרואה מרחוק אבידה, שעליו להתעלם ממנה משום שאסור לכהן להיטמא, שמחמת שיש לו מצוות השבת אבידה, תהיה לו הרשות לבחור אם להיטמא ולהשיב האבידה אם לשמור על טהרת כהנים. אלא שמ"מ דחתה הגמרא ופסקה שיתעלם מן האבידה לסוף, וכן נפסק כזכור לי גם בטוש"ע).
ואם תקשה, שהנה ע"פ רוב הדין הוא להתרחק מן הטומאה, וזה יביע על רעתה, ומה שמקומות מספר יש לקרב אליה לא יוכיח שאינה רעה, אלא שמא שם הטוב גדול על הרע, אומר לך שאי הכי נמי נאמר כדבריך, גם מ"מ היה לנו שייך לומר שבמקום הטומאה היא משובחת והיא טובה שהנה יש מקומות שעלינו לקרב אליה, ובמקומות שיש לרחק ממנה יש סיבה פרטית לכל מקום, אזי שני הדברים בספק, והוא כהספקות אשר בהם אם הוא זה או זה או מן בפני עצמו, והדין הוא דאורייתא לא השאירה ספקות כאלו ועל כן הוא מין בפני עצמו, כלומר דבר שאינו מביע לא טוב ולא רע, אלא מצב.
אלא שיש למצב הזה השלכות לכאורה, שראינו שהוא מצב שבו אדם יותר רגיש ליצר הרע, האם אדם שיש לו נסיון גדול יותר זה אומר שהוא במעלה פחותה יותר? אדרבה, ההיפך הוא הנכון. האם זה אומר שעל האדם להיכנס לנסיון גדול יותר בכוונה? אדרבה, עליו להתרחק מן הנסיון, ואף להתפלל שלא יביאו לידי נסיון, אף שהנסיון בפני עצמו הוא מעלה גדולה לאדם.
(והנגדי של טומאה הוא טהרה, לא קדושה כמו שאנשים נוטים לטעות (ועל כן אומרים 'טהרת הבית' ולא 'קדושת הבית' לגבי הלכות אישות ונידה וכדו', אך יתכן שמחוסר בקיאות בהלכות טומאה וטהרה לא ראיתי מקום בו נכתב כנגד קדושה טומאה, מלבד בספרי המוסר שרק מדברים במוסריות בעלמא ונוקטים לשונות שאינם כלשון ההלכה למכביר (ואם לא נכתבו בידי גדולי עולם הייתי נוקט גם 'ולמכפיר', ששגגות הרבה נפלו ברוב ציבור מלשונות מליצה שנתפרסמו בעולם כעיקר הלשון ודלא ככוונת הכותבים, אך לאחר שגם גדולי עולם השתמשו בלשון טומאה כדבר שהפך עבודת ה' וקראו לעבודת ה' קדושה (ומסיבות שלהם נקטו כן, כי בדרכי המושכלות אני יכול לצייר רק כי עשו כן לפעול על רגש הקורא מאחר ומורגלים הקוראים לטעות כמו שואל השאלה, לחשוב שטומאה היא דבר רע מאליו והפכו הוא הקדושה ולא הטהרה, ולהטיח בגדולי עולם טענות כאלו, לומר שרצו לפעול על רגש קורא בעיוות לשון במזיד מבלי להסתיר בו דבר חכמה כלשהו או דבר לפי הסוד, זה דבר דחוק מאוד ואין מקומי ח"ו לטעון דבר כזה עליהם), ורצו לומר שכשם שטומאה הוא דבר שמלכתחילה מתרחקים ממנו אם לא לשם עבודת ה' היא הנקראת בלשונם קדושה, כן הוא הדבר אשר דברו ממנו בדרכי המוסריות)), שהנה הקדוש יותר יכול להיות טמא יותר מן הטהור, ועדיין מדרגת קדושתו עדיפה)
לפי האופן הראשון, צריך לדון- מה בדיוק רע בטומאה? אני אשאל אותך שאלה- האם כשאשה נידה, והיא טמאה, האם היא פחותה? לא.
האם אדם שהלך לעסוק במצוות קבירת המת ונטמא בטומאה הכי גדולה שיש- טומאת מת, אבי אבות הטומאה, האם הוא פחות מאדם שלא קיים מצווה זו ושמר על עצמו טהור? לא, אדרבה, יש מקרים בהם האדם ששמר על עצמו טהור חטא בכך, וכגון במת מצווה (היינו אדם שאין מי שיקבור אותו, שאפילו כהן גדול נטמא אליו) או קרובי משפחתו (שאפילו כהן הדיוט חייב בקבורתם).
אז יובן שטומאה אינה מעידה על טיב הדבר הטמא, אלא זה מצב ביחס למצב הקודם.
[אך לטעון שטומאה היא משהו, וכגון מצב וכנ"ל, זה רק אפשרי לאופן שטומאה היא באמת דבר ממשי כנ"ל, אך לא לאופן שטומאה היא אינה כלום אלא חסרון טהרה, ולאופן הזה כבר תורץ לעיל].
ואם כן, מצב הוא מצב, יכול להיות שאתה לא אוהב את המצב הזה מסיבות סנטמנטליות, אבל זה לא מעיד ברציונל על רעתו, אלא כשיש לנו דין לרחק מן אותה הטומאה- נרחק ממנה, וכשיש לנו דין לקרב אליה וכנ"ל דמצינו כן אפילו בכהן גדול, נקרב אליה. וכמה נקרב? הכל במאזני הדין (ואמנם מצינו בראשונים ואחרונים שרצו לומר שהגמרא בבא מציעא לגבי כהן שרואה מרחוק אבידה, שעליו להתעלם ממנה משום שאסור לכהן להיטמא, שמחמת שיש לו מצוות השבת אבידה, תהיה לו הרשות לבחור אם להיטמא ולהשיב האבידה אם לשמור על טהרת כהנים. אלא שמ"מ דחתה הגמרא ופסקה שיתעלם מן האבידה לסוף, וכן נפסק כזכור לי גם בטוש"ע).
ואם תקשה, שהנה ע"פ רוב הדין הוא להתרחק מן הטומאה, וזה יביע על רעתה, ומה שמקומות מספר יש לקרב אליה לא יוכיח שאינה רעה, אלא שמא שם הטוב גדול על הרע, אומר לך שאי הכי נמי נאמר כדבריך, גם מ"מ היה לנו שייך לומר שבמקום הטומאה היא משובחת והיא טובה שהנה יש מקומות שעלינו לקרב אליה, ובמקומות שיש לרחק ממנה יש סיבה פרטית לכל מקום, אזי שני הדברים בספק, והוא כהספקות אשר בהם אם הוא זה או זה או מן בפני עצמו, והדין הוא דאורייתא לא השאירה ספקות כאלו ועל כן הוא מין בפני עצמו, כלומר דבר שאינו מביע לא טוב ולא רע, אלא מצב.
אלא שיש למצב הזה השלכות לכאורה, שראינו שהוא מצב שבו אדם יותר רגיש ליצר הרע, האם אדם שיש לו נסיון גדול יותר זה אומר שהוא במעלה פחותה יותר? אדרבה, ההיפך הוא הנכון. האם זה אומר שעל האדם להיכנס לנסיון גדול יותר בכוונה? אדרבה, עליו להתרחק מן הנסיון, ואף להתפלל שלא יביאו לידי נסיון, אף שהנסיון בפני עצמו הוא מעלה גדולה לאדם.
מתערב איתך שהוא לא קרא את זה עד הסוף^
אנונימי
^^אולי יש הוכחה לדבריך מהרמב''ם בפירוש המשניות פרה
על ההבדל בין טהרת הנטהר לבין מי שלא נטמא מעולם.
מה אומרים על זה אצלכם במהרי''ל?
על ההבדל בין טהרת הנטהר לבין מי שלא נטמא מעולם.
מה אומרים על זה אצלכם במהרי''ל?
היכן המקום בפרה"מ? כמו שכתבתי, איני בקיא בהלכות טומאה וטהרה כ"כ, ומחמת שהדברים הם בדרכי המוסר בעלמא סמכתי על הזכרון, אחרת הייתי משתדל יותר במקורות ובבירור הדברים.
ולגבי המהרי"ל, איני מורגל בספרי הראשונים מלבד מקומות שהובאו באחרונים, וכמו שכתבתי, לא למדתי עד כה הלכות טומאה וטהרה כ"כ (וגם הרמ"א כשמביאו לרוב לא מזכיר באיזה סימן מדבר, וגם באר הגולה או שאר נו"כ לא ממש מזכירים המקורות במהרי"ל משום מה ע"פ רוב, אלא יזכירו שאר ראשונים שאמרו כן, דבר שלא ברור לי עד כה...)
ולגבי המהרי"ל, איני מורגל בספרי הראשונים מלבד מקומות שהובאו באחרונים, וכמו שכתבתי, לא למדתי עד כה הלכות טומאה וטהרה כ"כ (וגם הרמ"א כשמביאו לרוב לא מזכיר באיזה סימן מדבר, וגם באר הגולה או שאר נו"כ לא ממש מזכירים המקורות במהרי"ל משום מה ע"פ רוב, אלא יזכירו שאר ראשונים שאמרו כן, דבר שלא ברור לי עד כה...)
^לא דברתי על המהרי''ל אלא על ישיבת מהרי''ל בירושלים בראשות רבי חזקיהו יוסף שרייבר. שמסגנונך הייתי בטוח שלמדת שם.
המקור בפיה''מ אחפש בל''נ יותר מאוחר.
המקור בפיה''מ אחפש בל''נ יותר מאוחר.