אשמח שתגידו לי את דעתכם הכנה על הכתיבה שלי ואם צריך לשפר משהו

לפתע את בעולם אחר,
מבחינת כולם שום דבר לא השתנה אך מבחינתך העולם שלך מתמוטט ואת מנסה לחבר פיסה אחר פיסה כי את שוב בהתקף חרדה.

התקף החרדה לא עוזב הוא איתך ברוב הזמן, הלב שלך משתולל כאריה בכלוב, כל החמצן שבעולם נעלם כלא היה ולא משנה כמה את מנסה הוא איננו שב בחזרה.

הידיים שלך רועדות ובעצם, גם קצת מזיעות. חם לך עד מוות, קר לך עד קיפאון.

והכל חוזר חלילה.
התקף החרדה מגיע בהפתעה - בכל יום, בכל שעה, אין לו יום מנוחה.
ואחרי כל התקף את צריכה לגייס כוחות, להדביק על הפנים שלך את החיוך הכי גדול כאילו לא הרגשת לפני שנייה שהמוות ממש מעבר לפינה.

כמה עוד אפשר לשאת רגשות שמעולם לא ביקשת להרגיש?