למה עכשיו ישראלים שנתקעים בחול כל כך נואשים לחזור?

לאנשים יש מחויבויות בארץ
עבודה, לימודים, מילואים, ילדים קטנים שנשארו לבד
אבל אני מסכימה איתך שזה לא אמור להיות בראש סדר העדיפויות של המדינה עכשיו

לשהות בחו"ל עולה כסף את יודעת

שואל השאלה:
אה קמצנות, כמובן
מאכזב לשמוע

דודה שלי נסעה עם הבית ספר בתור מורה עם כמה תלמידים בתיכון
מה כיף בלהיות תקוע איתם?

כי זה עולה המון כסף, יש להם פה משפחה, יש כאלה שטסו רק ההורים והילדים שלהם נשארו פה לבד בארץ, גם בחול יש שנאה וזה מקום שאתה לא מכיר שאין מי שיגן עליך, זה אי הבנה מה קורה..
אני הייתי בחול כשמלחמה עם חמאס פרצה וזה מפחיד. זה להסתובב שם באי ידיעה מה באמת קורה בארץ, זה לפחד מכל בן אדם שאתה רואה ברחוב, לפחד לדבר את השפה שלך..
באמת שכל החופשה הסתובבתי עם בחילה וזה גם עושה מצב רוח רע זה לא מאוד נעים להסתובב בארץ אחרת בזמן שאתה יודע שבארץ שלך אנשים מתים והמשפחה שלך כל הזמן בממד ואתה לא יודע מה יקרה איתה ומה יהיה. זה הרבה יותר נוח להיות בארץ במצב הזה.

זה לא עניין של קמצנות, כסף לא גדל על העצים ולא לכולם יש את התקציב לשלם על מלונות/ אכסניות + קייטרינג לתקופת זמן לא ידועה.
ומעבר לזה, יש דברים שלא ניתנים לדחייה - הורים עם ילדים בארץ, עבודה וכו'.
אני מסכימה איתך שהמדינה לא אמורה "לחלץ" אנשים מחו"ל ושזה טיפשי לגמרי, אבל אי אפשר להאשים אותם על הצורך לחזור והרצון. הם גם נדפקו

כי זה עולה להם כסף וכי הם דואגים למשפחה שלהם בארץ ולחיות מחמד