למה תאוריית מלחמה צודקת עדיין נלקחת ברצינות אם היא לא מוכנה להכיר באמת המוסרית הקשה של מלחמות?

התשובה לשאלה תלויה אם מסתכלים עליה מתוך הגישה הדאונטולוגית או התועלתנית

תועלתנים יגידו לך שהתועלת חשובה יותר כל הנזק מזערי

דאונטולוגים יגידו לך שאין הצדקה מוסרית למלחמה כלל

מלחמה היא לא בית משפט.
ולכן מלחמתך היא לא נגד פושע מכיוון שאין לך באמת יכולת אמפירית משפטית שבה אתה יכול לבדוק מי פושע ומי צדיק, אתה נלחם נגד אויב- אומה שרוצה להזיק לך.
הדבר המרכזי היא שאלת מוסריות מלחמה, אם זה מלחמת הטוב ברע לדוג' מלחמת בעלות הברית נגד הנאצים, אז כל פעולה מלחמתית שיש בה משום ניצחון אויב זה מוסרי. התיאוריה "צדק המלחמה" (jus ad bellum), לא כוללת בתוכה גם ואין סינגרציה עם "צדק במלחמה" (jus in bellu) אופן ניהול מלחמה, זה עיוורות מוסרית. אם מחבל/ אויב מתחבא בשטח אזרחי, והתלבטות זה האם לשלוח חיילים בסיכון או לפגוע גם בסביבה לא חמושה- המוסר הפשוט אומר לא מסכנים חיילים, ותוקפים את אויב ומי אשם על מות אזרחים? הוא עצמו שסיכן אותם בכך ששילב את עצמו בתוך קהל אזרחי. לצערנו יש הרבה מאוד אנשים שחוש מוסרי הבהיר הזה נפגע אצלם בהתפלפלות מעוותת שבה גם בסופו של דבר באופן אבסורדי גורם לעוד ועוד שפיכות דם מעגלית כי זה עוצר הכרעה מהירה של אויב ובכך עצירת מלחמה.

אחד מעקרונות המלחמה הוא דבקות במשימה לאור המטרה. בגדול מה שהוא אומר זה שכל מה שאתה עושה צריך להיות למען המטרה שלמענה אתה עושה את זה, ולא להיתקע סתם על הדרך. בסוף כדי למנוע דברים רעים, כדי להוריד נאצים מהשלטון, צריך לעשות דברים קשים. אבל הם צריכים להיות לאור המטרה, לא סתם באוויר. אולי בטווח הקצר דברים נראים לא הגיוניים או מוסריים, אבל בראיה הכוללת אם פועלים לאור המטרה זה הכי מוסרי שיש

יש, תודה רבה לך על השאלה אריסטומן. זה נושא חשוב ומאד רלוונטי.

מלחמה זה כאוס. זה מתרחש כשיש אי-הסכמה בין בני האדם בנושאים הכי בסיסים, ואז הם מדרדרים לאלימות. במצב שבו הם לא מסכימים אפילו על הזכות של אחד השני לחיות, איזה משמעות יש להסכמים נעלים יותר כמו זה של מוסר?

הצלב האדום שפעל באירופה היה בפועל הסכם פנימי בין מדינות שרצו לתת ביטחון נוסף ושירות רפואי פוטנציאלי עבור החיילים שלהם. זה התחיל אחרי מלחמת שלושים השנים, והתקיים כל עוד הצדדים הלוחמים כיבדו את זה. לא מדובר באיזשהו חוק מוסרי צודק שהם הרגישו אליו חובה מעל הכל (כי עובדה שהצלב האדום פעל רק עבור חיילים, ולא עבור אזרחים כמו היהודים במלחמת העולם השנייה).

בנוגע לחפים מפשע - אין דבר כזה חפים מפשע במלחמה. סיבה אחת לכך היא מה שציינתי קודם - אי אפשר להסכים על הדברים הבסיסים ביותר אז כיצד אפשר להסכים מיהו חף מפשע?
סיבה אחרת היא שחיילים הם בעלי אותו זכות לחיים כמו הנשים, זקנים וילדים. הם לא כלי משחק על הלוח, ששימושם הוא גאווה מניצחון או הקרבה. אלו בני אדם שרוצים לחיות כמו כל אחד ולכן אין אף סיבה שלא להסתכל עליהם גם כ'חפים מפשע' באותה צורה כמו של אזרח.

כמו כן, אם עם נותן את תמיכתו במשטר מסוים או שולח את הילדים שלו להילחם בעם אחר - אז כל אחד ואחד מהעם פועל כנגד אותו עם אחר, ולא ניתן לבצע הפרדה בין העם לבין חייליו מבחינה מוסרית.