הייתה לי אתמול משמרת במדא ממש טראומתית כי היה לי מקרה די טראומתי, מה לעשות?

זאת הרגשה לגיטימית וזה יעבור תוך כמה ימים. אבל אם תראי שזה יהיה ככה אצלך בעוד משמרות נוספות לא הייתי ממשיכה להיות שם במקומך

שואל השאלה:
אוף אבל מדא זה החלום שלי

תדבר עם בורא עולם הוא היחיד שיכול לרפא את הכאב..
ואגב אין עליך בעולם

שואל השאלה:
^^
דבר ראשון, תודה רבה את מהממת ❤
דבר שני, היה לי מקרה של קביעת מוות, ואני יודעת שזה משהו שאני אראה הרבה, אבל זה באופן כללי היה מקרה מאוד טראגי וגם הסיפור של אותו בן אדם היה מאוד טראגי וזה פשוט היה התאבדות וזה ממש שבר אותי.. את חושבת שזה יעבור לי באיזשהו שלב?

היה לי לפני שנה ההחייאה הראשונה שלי כנוער, והוא מת ישר, וזה היה אחד המקרים ההכי קשים שהיו לי,
אבל אני יום למחרת עברתי הלאה והבנתי שאין מה לעשות וזו לא הייתה אשמתי,
אני עדיין חושבת על המקרה מדי פעם אבל אני לא נפגעת ממנו
אז תביני שזו לא אשמתך

גירלי בדיוק נרשמתי לקורסים אל תפחידי אותי
כאילו באמת עכשיו ברמה שאני מחכה שישלחו לי שם משתמש וסיסמא

שואל השאלה:
^ חחח, הכל בסדר, באמת שלא רואים כאלה דברים הרבה ❤
ואם את צריכה עזרה בחומר או משהו מוזמנת לפנות אלי ואעזור לך בשמחה :)

אמלה זה קרה לי ומאז לא עליתי יותר למשמרת ועכשיו כבר קשה לי לחזור לעלות למשמרות אז אל תעשי את מה שאני עשיתי. תמשיכי לעלות למשמרות תזכרי שהעבודה שאת עושה היא חשובה ומשמעותית ותדברי עם אנשים על המקרה כדי שלא תשאירי את זה לעצמך

היו לי מלא חברים במדא וזה תמיד ככה החוויה הראשונית אבל בסוף כי בהתחלה יש תחושות אשמה עד שלאט לאט את מבינה באמת איך לעשות

אני די בטוח שזה לא בשבילך זה יותר מתאים לאנשים עם לב חזק

אם זה ככה על המשמרת הראשונה לא ממליצה לך להמשיך ולגרום לעצמך נזק
יש אנשים שזה פחות מתאים להם והכל בסדר,אני כבר שנים במערכת ורואה שהמון המון ישר על המשמרות הראשונות שלהם פשוט מפסיקים לגמרי למרות כל החרא שהם עברו בקורס הזה

ויכול להיות מצד שני שזאת איזה כאפה של ההתחלה ואת תתרגלי לזה
רק את יודעת הכי טוב את התחושות של עצמך ואם כדאי לך להמשיך במקום הזה או לא

זה יעבור, בהמשך את תתרגלי לא להתרגש ממאירות מזוויעים.

היי אני מצטערת לומר אבל קביעת מוות זה משהו שקורה הרבה ולצערי גם את תראי דברים הרבה הרבה יותר גרועים כמו אנשים שנשרפו למוות לדוגמא או עוד הרבה דברים קשים ממש ואם את לא מגיעה למדא בגישה של וואלה אני עומדת לראות דברים קשים אבל אני באה כדי לעשות את הכי טוב שלי ואם מישהו לא יוצא מזה את יודעת שעשית את הכי טוב שלך ואם את לא מגיעה בגישה כזאת והנפש שלך עדינה מידי אז את פשוט לא מתאימה למדא סליחה

שואל השאלה:
^ שומעת אני שונאת שאומרים לי את זה כי את לא מכירה אותי בשביל לומר את זה :)
באותו משמרת גם מטופל מסויים הקיא עלי דם וכדומה ודברים כאלה באמת שלא מפריעים לי, אבל כילדה בת 15 שזה המשמרת הראשונה שלה ברור שזה יפגיע בה נפשית, האם זה אומר שאני לא מתאימה למדא? לא, אני יכולה לראות מראות קשים, אבל גם לפרמדיקים הכי טובים שיש זה לרוב מפתיע בהתחלה וזה ממש טבעי.

אני יכולה להזדהות איתך אח שלי גם במדא פרמדיק והוא חווה טראומות קשות תנסה להירגע לשמוע שירים ולהגיד זה עוד כלום זה בקטנה דברים כאלה... ולאט לאט תשכח או שתבין שהחיים זה לא רק תותים ופרחים

זה באמת קשה אני מסכימה וגם המשמרת הראשונה שלי הייתה זוועה ועם הזמן זה עובר ומתרגלים אבל אם את רוצה שזה לא ממש עובר אז הייתי מציעה לפרוש

את צריכה לחשוב טוב אם העבודה הזאת בשבילך או לא יש אנשים שיכולים להתמודד עם מצבים כאלה כנראה יש לך לב חלש תפסיקי עם זה תמצאי משהו שיעשה לך טוב ואם כבר בהתחלה הרגשת ככה זה רק יחמיר

תקשיבי
אבא שלי עובד בבתי חולים כבר מעל ל20 שנה
ולפני שנתיים בערך הוא עשה החייאה לאישה במשך הרבה זמן והיא מתה לו בידיים
אבא שלי היה מפקד צבאי במילואים בחייל הרפואה במשך שנים
אבא שלי בן לניצול שואה ושמע דברים נוראיים
אבא שלי גדל בבית מכה
אבא שלי חיי בירושלים בזמן האנטיפדות
ובכל זאת הוא התקשר אליי ואמר לי שקשה לו
אבא שלי לא אדם מושלם, רחוק מזה, אבל הוא איש רפואה טוב שעבר הרבה דברים קשים והרבה מראות קשים, ובכל זאת כשאדם מת לו בידיים קשה לו
ותקשיבי, אני בן אדם שמגיב מעולה במצבי חירום, שרדתי הרבה תקיפות ואלימות במשפחה והרבה מקרי חירום רפואיים שלי ושל חברים שלי, הייתי מגיש עזרה ראשונה קבוע לחברה בתיכון שהיו לה התעלפויות כרוניות
אבל החבר הכי טוב שלי התאבד ולראות את הגופה שלו צילק אותי לכל החיים וזה לגיטימי ומובן
את ראית משהו קשה ומה לעשות את בן אדם כמו כולנו
את לא רובוט ואי אפשר לצפות ממך להיות רובוט
ברור שיהיו לך קשיים, השאלה היא מה את מתכוונת לעשות עם הקשיים האלה
אני ממליץ לך בחום לדבר על זה עם מישהו אמפתי שאת סומכת עליו
אם את צריכה לדבר בפרטי או פה מאנונימי אני מוכן לעזור
את גיבורה שאת בכלל הולכת למדא
אם לא הייתי נכה גם אני הייתי הולך

חיים זה שהוא יכול לעשות את זה לא אומר שכל אחד יכול ^ יש אנשים רגישים לדברים כאלה ^

יכול לעשות מה? לדבר על מה שהוא עבר ולקבל עזרה? גם אנשים רגישים יכולים לעשות את זה

את בכלל קראת את מה שכתבתי עד הסוף? ואת מה ששואלת השאלה כתבה בתגובות לשאלה?

אני גם חולם להצטרף למדא אבל לא חוזרים אללי

כשמתנדבים במדא צריך לקחת בחשבון שמראות קשים זה חלק מהתפקיד, אחרים מגיבים לזה יותר בקרירות ופחות מתרגשים ואחרים מושפעים רגשית מהדבר.
תקחי לעצמך רגע של איפוס מחשבות, להבין מה חווית ולחשוב האם את מסוגלת נפשית לשאת מקרים ומראות לא רגילים. בהצלחה

לעבור לאיחוד והצלה

במדא יש לא מעט מקרים טראומטיים..
אני חוויתי גם לא מעט מקרים שהרגשתי שהמערכת הזו לא בשבילי ( פיגוע ירי וכמובן עוד לא מעט מקרים)
זו התמודדות לא פשוטה להחשף למראות כל כך קשים בעיקר בגיל צעיר שעוד אין כל כך כלים להבין איך מכילים את זה.
אני ממליצה לך לדבר על זה עם מישהו, לפרוק את התחושות שהרגשת באירוע עצמו ולהבין אם מה שאת מרגישה אלו רגשות אשם, הרגשה שאין טעם לחיים או משהו אחר שפשוט גורם לך להרגיש ריקנות.
וכמובן תחכי קצת לפני המשמרת הבאה, ואם את מרגישה שזה גדול עלייך, זה הכי לגיטימי בעולם לקחת צעד אחורה ולשקול שוב את ההתנדבות.
ורק אציין שאם היה לי את האפשרות לחזור 6 שנים אחורה ולהפסיק את ההתנדבות בהתחלה , כנראה שהייתי עושה את זה

אם היית עושה את זה למה את ממשיכה להתנדב?
לא שואלת במובן רע או עוקצני באמת סקרנות

הכל טוב השאלה ממש מובנת
אני ממשיכה כי הורדתי הילוך בצורה מאוד מאוד משמעותית
כשהייתי נוער הייתי מכורה למערכת, הייתי עושה עשרות שעות בחודש בלי איזון ובלי להפעיל שיקול דעת מה שגרם לי להחשף להרבה יותר מקרים בלי אפשרות לעכל אותם בכלל כי מיד הגיע אירוע טראומתי חדש...( הייתי עושה אטנים כל יום בערך)
הסיבה שהייתי פורשת כנוער בתחילת ההתנדבות היא בגלל העובדה שאם זה היה קורה , כנראה היה נמנע הרבה כאב שנבע מהעובדה שלא היו לי כלים להתמודד.. מאז התבגרתי וגם הצבתי לעצמי מטרות, ומדא זה פשוט תחביב ותו לא
אני חושבת בכללי שזה דיי בעייתי להעלות ילדים בני 15 על אמבולנסים בזמן שברוב המקרים הם לא מבינים את ההשלכות של חשיפה לאירועים כאלו..

הבנתי אותך
אני מבינה לגמרי מה את אומרת אבל שוב זה לדעתי מאוד אינדיבידואלי
אני גם פעם בהתחלה שלי כנוער הייתי טוחנת משמרות על ימין ועל שמאל
עכשיו די ירדתי מזה אז אני בעיקר עושה אטנים כשאני יכולה
אבל לא זכור לי איזשהו מקרה ספציפי שבאמת גרם לי לאיזה נזק נפשי ,אני מאוד משתדלת לעשות הפרדה לכן לא רואה משהו רע להעלות נוער למשמרות
אצלך ספציפית לפי מה שאני מבינה ממה שרשמת החוויה שלך כנוער הייתה מאוד שלילית בדיעבד כי עשית כל כך הרבה משמרות שלא היה לך אפילו זמן לעבד אותן,אבל בנורמה אצל רוב מתנדבי הנוער פרט לצהובים זה לא המצב ואנשים שמגלים על עצמם שזה לא עושה להם טוב בדרכ מפסיקים

אני לקחתי הפסקה בשלב מסויים לשנה +
החלטתי לחזור אחרי שהתייעצתי גם עם אנשי מקצוע שעזרו לי להבין שלחזור בצורה מאוזנת ושקולה דווקא יכול לעזור לי כי זה באמת דבר שאני מוצאת בו סיפוק .
זה באמת עניין אינדיבידואלי וכל אחד מכיר את עצמו ויודע לשקול מה נכון עבורו..