שמתם לב שאנחנו מתבגרים מהר?

לפני 7 שנים הייתי ילד, עוד הייתי משחק משחקי מחשב עם חברים, יוצא למגרש בהפסקות, רואה סדרות טלוויזיה לילדים ומכיר כל דמות כמו חבר, ופתאום אתה רואה שלאט לאט, אתה כבר לא יוצא למגרש, לא משחק עם חברים, לא רואה סדרות, מתחיל ללמוד דברים שהם לא חיבור וחיסור או אנגלית פשוטה, מתחיל לחשוב על עבודה עתידית, לבסס אותה, מתפתחים גופנית וזה... פשוט מוזר.
אתה לא מרגיש את זה או מבדיל, אבל אם תפגוש מישהו מהילדות עכשיו יכול להיות שהוא לא יזהה אותך.
אני אישית מרגיש פחד כזה קטן, שוואלה אולי אני עוד כמה שנים כבר לא אשב בבית לראות את הסדרות שכל כך אהבתי, שלא אחכה לשמוע את הפעמון של האוטו גלידה וארוץ לבקש מאמא כסף, שלא אלך למגרש אחרי הבית ספר, שלא אקפיץ עם חברים מחוץ לכיתה, שלא אשחק יותר משחקים בטלפון עם חברים שלי בלי דאגות, שלא אחזור לבית עייף ממשחק ואוכל אוכל של אמא, אבל גם מרגיש קצת שלם עם זה, כאילו ידעתי שזה יבוא, או אולי זה בגלל שזאת התחלה חדשה? עוד רגע כבר לא יהיה בית ספר ומתי אפגוש את חברים שלי?

איך אתם מרגישים עם זה? אגב מישהו זוכר את הטעם של חמצוצים?