9 תשובות
בגין
או בן גוריון
אבל אני לא יכול לדעת כי אני מכיר בעיקר את האחרונים
או בן גוריון
אבל אני לא יכול לדעת כי אני מכיר בעיקר את האחרונים
בן גוריון, מנחם בגין, ויצחק רבין.
השלושה הידועים לשמצה למרות שבקרב האנשים פה ודעותם הפוליטיות אני מתלבט.
השלושה הידועים לשמצה למרות שבקרב האנשים פה ודעותם הפוליטיות אני מתלבט.
בן גוריון
ביבי
הכי טוב לא היה עדיין מישהו טוב.
הכי גרוע זה ביבי
הכי גרוע זה ביבי
לדעתי התחרות האמיתית נעה בין לוי אשכול לשמעון פרס.
אני אעבור שנייה על שאר הגדולים ואני אסביר למה הם בעצם לא היו כל כך טובים.
דוד בן גוריון. הוא היה צמא לכוח והשפעה, הפיל בנו ידיו ממשלות שכל פשען היה שהן לא נתנו לו לנהל אותן.
מנחם בגין. הוא האמת אדם שאני לא מבין למה הוא ברשימה בכלל. תחת שלטונו הכלכלה הישראלית קרסה ונכנסנו ללבנון לאחת המלחמות הגרועות בתולדות ישראל. ההישג היחיד שיש לו זה השלום מול מצרים, שלמרות שזה ההישג המדיני הגדול בתולדות ישראל, הוא לא מכפר על הטעויות הענקיות שהוא עשה בשלטון הפנים.
יצחק רבין. השלטון הראשון שלו התמקד בעיקר ביישום לקחי ועדת אגרנט ונזקי המלחמה, אז הוא לא עשה הרבה מבחינה מדינית. ובשלטון השני שלו הוא עסק כמעט אך ורק במומ מול הפלסטינים והירדנים. אירוע שחלק מאוד גדול בעם התנגד אליו, והוא למעשה התעלם מהם.
בנימין נתניהו. נתניהו הוא ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן בתולדות ישראל. וההישג המדיני היחיד שלו זה הסכמי אברהם. באותו הזמן, הפילוג בישראל גדל, התרחשה מתקפת השבעה באוקטובר שנתניהו לא דאג להכין את הצבא לקראת מלחמה. ונתניהו עצמו נכנס למשפט על שחיתות.
אז למה אשכול ופרס?
לוי אשכול מכהן באמצע שנות השישים, בתקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל אי פעם.
הוא נכנס לתפקיד בתקופה של מיתון, עוני, צורך לטפל במליוני עולים חדשים, יש לו על הראש את מצרים, ירדן וסוריה שמאיימות לפלוש שוב לישראל.
ובנוסף לכל זה, יש לו את בן גוריון על הראש, שלא מסוגל לראות מדינת ישראל שהוא לא מנהל אותה, ובתוך מפאי את שתי החבורות (הצעירים והוותיקים) שנמצאות על סך מלחמה פנימית בניהן.
הוא מסיים את הקדנציה שלו, כשאין שון דבר מהדברים האלו. המיתון נעלם. הכלכלה צומחת, העולים נקלטים. המצרים, הסורים והירדנים הושמדו. בן גוריון מבין שראש ממשלה הוא לא יחזור להיות והולך לעבוד בקיבוץ שלו. והצעירים והוותיקים פחות או יותר מפסיקים את המלחמה שלהם.
וכל זה כשהוא מכהן פחות מ4 שנים בסך הכל. אחת התכונות המשמעותיות ביותר אי פעם.
ושמעון פרס.
לפרס למעשה היו כמה קדנציות, אבל רק אחת שהיא לא בממשלת מעבר, ועלייה אני אדבר.
ממשלת הרוטציה.
ממשלת האחדות הלאומית של פרס ושמיר. היא הגיעה לטפל במשבר אחד בעיקר. המשבר הכלכלי. הכלכלה אחרי מלחמת יום כיפור ולבנון הראשונה ובעיקר בתקופת בגין נמצאת בקריסה. ראשונה זו הממשלה, שבאה לקיבוצים שיסגרו את החובות שלה. מיד אחריה זה הקיבוצים שלווים כסף שהם לא יכולים להחזיר מהבנקים, הבנקים באים לבנק ישראל שיציל אותם כי לקיבוצים ולמשק הישראלי ככלל אין איך לשלם להם את החובות, אז בנק ישראל מדפיס כסף כדי לעזור לכולם. פתאום אנחנו באינפלציה של מאות אחוזים. הבנקים עדיין בצניחה חופשית. הקיבוצים (שהם המנוע המרכזי במשק באותה תקופה) נמצאים גם הם הקריסה. הממשלה בחובות ענק. באותה תקופה אנחנו מגלים גם שורה של שחיתויות מאוד משמעותיות במשק.
פרס, ראש הממשלה הראשון ברוטציה, מטפל בכל הדבר הזה. הוא מוריד את האינפלציה למספרים הגיוניים. הוא נותן לבנק ישראל הרבה יותר כוח והרבה יותר עצמאות ממשרד האוצר. הוא שם הגבלות על הממשלה בתחום הכלכלי והעסקי. הוא מציל את הבנקים והקיבוצים מקריסה. הוא מתחיל בתהליך הפרטת החברות הממשלתיות. ואחרי שכל זה נגמר, הוא גם מתחיל את התהליך המדיני מול ירדן (שנקטע עם החלפת הרוטציה בין פרס לשמירה, ומתחדש שוב תחת רבין).
אני אוסיף ואומר שבחלק השני של הרוטציה פרס היה פחות משותף מוצלח. וניסה לעשות ככל יכולתו כדי ששמיר יכשל והממשלה תתפרק.
אבל אף על פי כן, אנחנו שופטים פה ראשי ממשלה, לא ראשי ממשלה שהיו גם שרי חוץ. ולכן פרס ואשכול הם כנראה ראשי הממשלה שבזמן הקצר מאוד שהם כיהנו הצליחו להשפיע הכי הרבה ולטובה על עם ישראל ומדינת ישראל. ושניהם הצילו את המדינה מכמה מהסכנות הגדולות ביותר שהיו פה.
אני אעבור שנייה על שאר הגדולים ואני אסביר למה הם בעצם לא היו כל כך טובים.
דוד בן גוריון. הוא היה צמא לכוח והשפעה, הפיל בנו ידיו ממשלות שכל פשען היה שהן לא נתנו לו לנהל אותן.
מנחם בגין. הוא האמת אדם שאני לא מבין למה הוא ברשימה בכלל. תחת שלטונו הכלכלה הישראלית קרסה ונכנסנו ללבנון לאחת המלחמות הגרועות בתולדות ישראל. ההישג היחיד שיש לו זה השלום מול מצרים, שלמרות שזה ההישג המדיני הגדול בתולדות ישראל, הוא לא מכפר על הטעויות הענקיות שהוא עשה בשלטון הפנים.
יצחק רבין. השלטון הראשון שלו התמקד בעיקר ביישום לקחי ועדת אגרנט ונזקי המלחמה, אז הוא לא עשה הרבה מבחינה מדינית. ובשלטון השני שלו הוא עסק כמעט אך ורק במומ מול הפלסטינים והירדנים. אירוע שחלק מאוד גדול בעם התנגד אליו, והוא למעשה התעלם מהם.
בנימין נתניהו. נתניהו הוא ראש הממשלה שכיהן הכי הרבה זמן בתולדות ישראל. וההישג המדיני היחיד שלו זה הסכמי אברהם. באותו הזמן, הפילוג בישראל גדל, התרחשה מתקפת השבעה באוקטובר שנתניהו לא דאג להכין את הצבא לקראת מלחמה. ונתניהו עצמו נכנס למשפט על שחיתות.
אז למה אשכול ופרס?
לוי אשכול מכהן באמצע שנות השישים, בתקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל אי פעם.
הוא נכנס לתפקיד בתקופה של מיתון, עוני, צורך לטפל במליוני עולים חדשים, יש לו על הראש את מצרים, ירדן וסוריה שמאיימות לפלוש שוב לישראל.
ובנוסף לכל זה, יש לו את בן גוריון על הראש, שלא מסוגל לראות מדינת ישראל שהוא לא מנהל אותה, ובתוך מפאי את שתי החבורות (הצעירים והוותיקים) שנמצאות על סך מלחמה פנימית בניהן.
הוא מסיים את הקדנציה שלו, כשאין שון דבר מהדברים האלו. המיתון נעלם. הכלכלה צומחת, העולים נקלטים. המצרים, הסורים והירדנים הושמדו. בן גוריון מבין שראש ממשלה הוא לא יחזור להיות והולך לעבוד בקיבוץ שלו. והצעירים והוותיקים פחות או יותר מפסיקים את המלחמה שלהם.
וכל זה כשהוא מכהן פחות מ4 שנים בסך הכל. אחת התכונות המשמעותיות ביותר אי פעם.
ושמעון פרס.
לפרס למעשה היו כמה קדנציות, אבל רק אחת שהיא לא בממשלת מעבר, ועלייה אני אדבר.
ממשלת הרוטציה.
ממשלת האחדות הלאומית של פרס ושמיר. היא הגיעה לטפל במשבר אחד בעיקר. המשבר הכלכלי. הכלכלה אחרי מלחמת יום כיפור ולבנון הראשונה ובעיקר בתקופת בגין נמצאת בקריסה. ראשונה זו הממשלה, שבאה לקיבוצים שיסגרו את החובות שלה. מיד אחריה זה הקיבוצים שלווים כסף שהם לא יכולים להחזיר מהבנקים, הבנקים באים לבנק ישראל שיציל אותם כי לקיבוצים ולמשק הישראלי ככלל אין איך לשלם להם את החובות, אז בנק ישראל מדפיס כסף כדי לעזור לכולם. פתאום אנחנו באינפלציה של מאות אחוזים. הבנקים עדיין בצניחה חופשית. הקיבוצים (שהם המנוע המרכזי במשק באותה תקופה) נמצאים גם הם הקריסה. הממשלה בחובות ענק. באותה תקופה אנחנו מגלים גם שורה של שחיתויות מאוד משמעותיות במשק.
פרס, ראש הממשלה הראשון ברוטציה, מטפל בכל הדבר הזה. הוא מוריד את האינפלציה למספרים הגיוניים. הוא נותן לבנק ישראל הרבה יותר כוח והרבה יותר עצמאות ממשרד האוצר. הוא שם הגבלות על הממשלה בתחום הכלכלי והעסקי. הוא מציל את הבנקים והקיבוצים מקריסה. הוא מתחיל בתהליך הפרטת החברות הממשלתיות. ואחרי שכל זה נגמר, הוא גם מתחיל את התהליך המדיני מול ירדן (שנקטע עם החלפת הרוטציה בין פרס לשמירה, ומתחדש שוב תחת רבין).
אני אוסיף ואומר שבחלק השני של הרוטציה פרס היה פחות משותף מוצלח. וניסה לעשות ככל יכולתו כדי ששמיר יכשל והממשלה תתפרק.
אבל אף על פי כן, אנחנו שופטים פה ראשי ממשלה, לא ראשי ממשלה שהיו גם שרי חוץ. ולכן פרס ואשכול הם כנראה ראשי הממשלה שבזמן הקצר מאוד שהם כיהנו הצליחו להשפיע הכי הרבה ולטובה על עם ישראל ומדינת ישראל. ושניהם הצילו את המדינה מכמה מהסכנות הגדולות ביותר שהיו פה.
בן גוריון או רבין
מנחם בגין
^בגין היה מדהים, אבל כשנהיה ראש ממשלה לא ברור מה קרה לו, הוא החזיר הרבה שטחים למצרים ולא כלכל חיזק את ההתישבות.