9 תשובות
חלק מהכלל כדי להשתלב
יוצאי דופן
אלא אם הם מרגישים מנוכרים חברתית אז המוח שלהם צועק להם להשתלב בחברה
אלא אם הם מרגישים מנוכרים חברתית אז המוח שלהם צועק להם להשתלב בחברה
האדם הוא יצור חברתי, וחלוקה נפוצה היא למוחצנות ומופנמות.
אנשים מוחצנים יקפידו על קהילתיות ועל מעגל אנשים שמקיף אותם תמיד, בהתחשב בזה שהם בריאים נפשית. בתוך המוחצנים, יהיו כאלה שממש ישאפו לדומיננטיות מעל שאר האנשים- אבל זה מיעוט.
אנשים מופנמים יתחלקו לכאלה שלא רוצים לבלוט ורוצים נחת, אבל הם כן חברתיים יחסית, וכאלה שלא אכפת להם מאנשים והם גם לא ממש אוהבים אותם.
אני חושבת שרוב האנשים כן ירצו להיות חלק מהכל, כי כאלה שרוצים לבלוט או כאלה שהם יוצאי דופן, הם או מוחצנים מעטים שהיותם שונים תורמת להם חברתית והם גאים מספיק, או מופנמים מאוד שלא אכפת להם מנורמות חברתיות וחיים כפי רצונם.
ככה או ככה, אני מניחה שמוזרות מתחלקת לכזאת שמתקבלת וכזאת שנדחת על ידי החברה. ואדם מופנם מאוד- לא יהיה אכפת לו אלא אם כן הוא רגיש מאוד, ואדם מוחצן- לו, "סוג" המוזרות יהיה קריטי כי הוא לא רוצה להרחיק ממנו אנשים.
רוב האנשים כן יתקשו להשלים עם העובדה שהם ממוצעים ורגילים ויהיה בהם הרצון לבלוט או להבדיל את עצמם מאחרים, אבל הם יעדיפו לא להיות דחויים מהחברה על חשבון הרצון הזה.
אנשים מוחצנים יקפידו על קהילתיות ועל מעגל אנשים שמקיף אותם תמיד, בהתחשב בזה שהם בריאים נפשית. בתוך המוחצנים, יהיו כאלה שממש ישאפו לדומיננטיות מעל שאר האנשים- אבל זה מיעוט.
אנשים מופנמים יתחלקו לכאלה שלא רוצים לבלוט ורוצים נחת, אבל הם כן חברתיים יחסית, וכאלה שלא אכפת להם מאנשים והם גם לא ממש אוהבים אותם.
אני חושבת שרוב האנשים כן ירצו להיות חלק מהכל, כי כאלה שרוצים לבלוט או כאלה שהם יוצאי דופן, הם או מוחצנים מעטים שהיותם שונים תורמת להם חברתית והם גאים מספיק, או מופנמים מאוד שלא אכפת להם מנורמות חברתיות וחיים כפי רצונם.
ככה או ככה, אני מניחה שמוזרות מתחלקת לכזאת שמתקבלת וכזאת שנדחת על ידי החברה. ואדם מופנם מאוד- לא יהיה אכפת לו אלא אם כן הוא רגיש מאוד, ואדם מוחצן- לו, "סוג" המוזרות יהיה קריטי כי הוא לא רוצה להרחיק ממנו אנשים.
רוב האנשים כן יתקשו להשלים עם העובדה שהם ממוצעים ורגילים ויהיה בהם הרצון לבלוט או להבדיל את עצמם מאחרים, אבל הם יעדיפו לא להיות דחויים מהחברה על חשבון הרצון הזה.
גם וגם
אדם רוצה להיות חלק מקבוצה, מחברה- זה צורך הישרדותי
בו זמנית הוא רוצה שיכירו בו כמיוחד ונצרך באופן ייחודי לקבוצה
אדם רוצה להיות חלק מקבוצה, מחברה- זה צורך הישרדותי
בו זמנית הוא רוצה שיכירו בו כמיוחד ונצרך באופן ייחודי לקבוצה
זה תלוי, אבל רובנו רוצים גם וגם, להיות חלק מהכלל כי זה נותן תחושת שייכות וביטחון, ובו זמנית להיות מיוחדים כי זה נותן לנו משמעות ותחושת ערך.
הקושי הוא לאזן בין השניים, בין הרצון להשתלב לבין הצורך לבלוט, כי בלי זה אנחנו מרגישים אבודים.
אז בעצם, אנחנו מתעסקים כל הזמן בלהיות מי שאנחנו בתוך מסגרת חברתית.
הקושי הוא לאזן בין השניים, בין הרצון להשתלב לבין הצורך לבלוט, כי בלי זה אנחנו מרגישים אבודים.
אז בעצם, אנחנו מתעסקים כל הזמן בלהיות מי שאנחנו בתוך מסגרת חברתית.
גם וגם במובנים שונים
יותר מדי כללי, אם הייתי חייב כנראה שיוצאי דופן
הם רוצים להיות חלק מהכלל אבל מבלי שהכלל יפגע להם בייחודיות.
לדעתי הרצון הטבעי של האדם הוא להרגיש שייך. הרצון הזה נמצא אצל כל אדם גם אם באופן לא מודע. יכול להיות שיש לאנשים רצון להיות מיוחדים אבל זה רק בשביל שבסופו של דבר הם יצליחו להשתייך, להרגיש אהובים. אולי הם לא מודעים לזה ומתארים את זה בתור רצון להיות נבדלים ושונים, ואפילו לעשות משהו גדול בעולם. אבל כל רצון להיות מישהו בעולם, להשיג משהו, להגדיר את עצמך, להוכיח שאתה מיוחד, לצבור ביטחון פנימי, ועוד, נובע מתוך רצון לאהבה. ולעיתים אם זה קיים באופן קיצוני אז זה מתוך מחסור באהבה.
אדם שמרגיש אהוב וגם מבטא את האהבה שיש בו ומעניק את תשומת ליבו לאהבה, אין לו צורך להרגיש מיוחד. הוא מבין שהוא אדם מקורי מעצם היותו, שבכל דבר שיעשה יהיה מונח הצליל הייחודי לו. בגלל שהוא מבטא מהות, הוא מבטא את הדרך שבה הדברים קורים, ולא רק תוצאה סופית. הוא פועל מתוך מקום של אהבת החיים, ולא מתוך מקום המחפש אישור להגדרה מסוימת שהוא מעוניין להגדיר את עצמו בה. הוא לא מסמן את עצמו בתור דבר כזה או אחר, הוא חי את המהות שלו, מה שמאפשר לו לבטא את המקוריות שיש בו. כמו פרח שחי למען החיים עצמם ולעולם לא מתאמץ להיות דבר אחר ממה שהוא, כי הוא נאמן לטבע שלו וגם לא יכול להיות אחרת מזה. השאלה של האם אדם הוא מיוחד, היא שאלה שאין בה צורך.
ברור מאליו שכל אדם מבטא מהות אחרת, צליל אחר. רק בתרבות של היום שמקדמת אינדיבידואליות אנשים חיים מתוך מדידות של מה נחשב יותר ומה פחות. מה נחשב לעשות משהו גדול בעולם, ומה לא. המוח מכליל דברים ומכניס אותנו לתוך משבצות, מחליט לפי הגדרות החברה מהו קיום משמעותי ומהו אינו קיום משמעותי. אבל הדבר האמיתי שאנו צריכים לשאוף אליו הוא לחזור אל אותו צורך ראשוני ולחוות אותו באופן עמוק יותר. לחיות את התפיסה הזו שאומרת שאני שייך.
מה זה אומר להיות שייך? זה אומר להיות חלק ממאגר שמוזן מדברים חיצוניים ומזין אחרים מהדברים הפנימיים שיש בו. זה קשור בכך שהעולם הרגשי שלך בהכרח משפיע גם על העולם החיצוני, והדברים שקורים בעולם לא מנותקים ממך ומשפיעים על העולם הרגשי שלך. וזה קשור בכך שאינך יצור מנותק ואינדיבידואלי, את באופן טבעי תלוייה באחרים כמו שהם תלויים בך.
הייחודיות והמקוריות של האדם מתבטאת כשהוא חי את המהות שלו ולא את ההגדרות שהוא מנסה להיכנס לתוכן. כלומר, כשהוא מרפה ממאמץ, מאחיזה, מהגדרה, ונותן לעצמו כל רגע להיות הדבר שיוצא מתוכו באותו הרגע. כך הוא חי בזרימה עם החיים. החיים מביאים אליו מסרים שונים ובתוכו יש מסרים שונים, הוא קולט את החומר החיצוני והפנימי, את גוף הכאב האנושי. הוא קולט גם את האהבה והטוב הקיימים. הוא יודע שהוא אינו היוצר, אבל כשהכל שרוי סביבו בהרמוניה אז הוא שייך, וכשהוא מרגיש את העולם בתוכו ואת ההשפעה שיש לו כלפי העולם, אז יוצאת ממנו אמת מקורית ואותנטית שנובעת מהחוויה ולא מהתפיסה.
אדם שמרגיש אהוב וגם מבטא את האהבה שיש בו ומעניק את תשומת ליבו לאהבה, אין לו צורך להרגיש מיוחד. הוא מבין שהוא אדם מקורי מעצם היותו, שבכל דבר שיעשה יהיה מונח הצליל הייחודי לו. בגלל שהוא מבטא מהות, הוא מבטא את הדרך שבה הדברים קורים, ולא רק תוצאה סופית. הוא פועל מתוך מקום של אהבת החיים, ולא מתוך מקום המחפש אישור להגדרה מסוימת שהוא מעוניין להגדיר את עצמו בה. הוא לא מסמן את עצמו בתור דבר כזה או אחר, הוא חי את המהות שלו, מה שמאפשר לו לבטא את המקוריות שיש בו. כמו פרח שחי למען החיים עצמם ולעולם לא מתאמץ להיות דבר אחר ממה שהוא, כי הוא נאמן לטבע שלו וגם לא יכול להיות אחרת מזה. השאלה של האם אדם הוא מיוחד, היא שאלה שאין בה צורך.
ברור מאליו שכל אדם מבטא מהות אחרת, צליל אחר. רק בתרבות של היום שמקדמת אינדיבידואליות אנשים חיים מתוך מדידות של מה נחשב יותר ומה פחות. מה נחשב לעשות משהו גדול בעולם, ומה לא. המוח מכליל דברים ומכניס אותנו לתוך משבצות, מחליט לפי הגדרות החברה מהו קיום משמעותי ומהו אינו קיום משמעותי. אבל הדבר האמיתי שאנו צריכים לשאוף אליו הוא לחזור אל אותו צורך ראשוני ולחוות אותו באופן עמוק יותר. לחיות את התפיסה הזו שאומרת שאני שייך.
מה זה אומר להיות שייך? זה אומר להיות חלק ממאגר שמוזן מדברים חיצוניים ומזין אחרים מהדברים הפנימיים שיש בו. זה קשור בכך שהעולם הרגשי שלך בהכרח משפיע גם על העולם החיצוני, והדברים שקורים בעולם לא מנותקים ממך ומשפיעים על העולם הרגשי שלך. וזה קשור בכך שאינך יצור מנותק ואינדיבידואלי, את באופן טבעי תלוייה באחרים כמו שהם תלויים בך.
הייחודיות והמקוריות של האדם מתבטאת כשהוא חי את המהות שלו ולא את ההגדרות שהוא מנסה להיכנס לתוכן. כלומר, כשהוא מרפה ממאמץ, מאחיזה, מהגדרה, ונותן לעצמו כל רגע להיות הדבר שיוצא מתוכו באותו הרגע. כך הוא חי בזרימה עם החיים. החיים מביאים אליו מסרים שונים ובתוכו יש מסרים שונים, הוא קולט את החומר החיצוני והפנימי, את גוף הכאב האנושי. הוא קולט גם את האהבה והטוב הקיימים. הוא יודע שהוא אינו היוצר, אבל כשהכל שרוי סביבו בהרמוניה אז הוא שייך, וכשהוא מרגיש את העולם בתוכו ואת ההשפעה שיש לו כלפי העולם, אז יוצאת ממנו אמת מקורית ואותנטית שנובעת מהחוויה ולא מהתפיסה.
באותו הנושא: