יש לי שאלה לאנשים שעברו פרידות

במקרה שלי למצוא לפחות בן אדם אחד שמרגישים בנוח לפרוק, להוציא הכל, לבכות, לצעוק לכרית
ופשוט להתחיל לחיות מהתחלה גם אם מדובר בצעדי בייבי סטפס
להגיד כל הכבוד על כל מה שאת מצליחה לעשות ואז לאט לאט יותר ויותר מעסיקה את עצמך ובסוף הכל יהיה טוב
להגיד שאני כבר לא חושבת עליו זה יהיה טעות אבל בסוף אני נזכרת שהכל לטובה וזה קרה מסיבה מסוימת
כל התיאורים הנ"ל עדיפים מאשר לחיות בקיפאון מוחלט
אבל כמובן כל מקרה לגופו, לא שופטת

וואחד קשה אבל בסוף הכל לטובה וזה נותן לי יותר זמן למצוא את האחד שלי:))
הכי חשוב לזכור שזה הכי בסדר בעולם לבכות ולקחת כמה זמן שצריך כדאי לעבור הלאה אבל לדעת שבסוף צריך לשחרר

קשה כמה זמן ואחרי זה אין ברירה אלא לקחת את עצמך בידיים ולהבין שזה נגמר ושזו הייתה ההחלטה הכי חכמה וטובה וממשיכים הלאה כשמרגישים בנוח