האם בחברה שהאידיאל בה זה כסף או יופי, אמורים להיווצר יחסי כבוד עצמי ושוויון פנימי?

הרי בעולם שבו האידיאל הוא ראיית האחר ושיפור עצמי, נוצרים רגשי נחיתות אצל אלו שלא מצליחים לעמוד בסטנדרטים המוסריים הגבוהים, וכיוון שזה האידיאל בחיים, הם תמיד מרגישים נחותים, כי הם לא מצליחים "להיות טובים מספיק".
וככה נוצרים רגשות תסכול ושנאה עצמית.
אבל בעולם שבו האידיאלים הם הצלחה חומרית ומראה חיצוני, כל אחד יודע מה היעד, וכל אחד יכול לשאוף אליו.
האם עולם כזה יכול להיווצר?
האם בעולם כזה תיווצר הרמוניה פנימית בין אנשים?