האם בן אדם באמת מסוגל לאהוב אדם אחר יותר מאת צרכיו שלו

מראש אוהבים מישהו כדי לספק את הצרכים הרגשים והפיזים שלנו
אהבה בנויה על לחיות ביחד

יש אנשים שאומרים שאין דבר כזה אהבה בלי אינטרס - שכשאנחנו אוהבים מישהו, גם אם אנחנו מקריבים למענו, זה בעצם בשביל להרגיש טוב עם עצמנו או כי אנחנו מצפים שמשהו יחזור אלינו בעתיד. מצד שני, יש מקרים שקשה להסביר אותם רק דרך אינטרס. למשל, כשאמא רצה לתוך אש בשביל להציל את הילד שלה - היא לא עוצרת לחשוב מה אני ארוויח מזה. היא פשוט עושה את זה, כי היא אוהבת.

יכול להיות שהאדם כן מסוגל לאהוב מישהו עד כדי כך שהוא שם את עצמו בצד. לא תמיד, לא עם כל אחד, אבל במקרים מסוימים - כן. ועדיין, גם אז, אולי יש בפנים איזה צורך - להרגיש אהוב, שייך, משמעותי. אולי זה לא לגמרי ויתור על עצמי, אלא פשוט אני מסוג אחר - כזה שנמצא דרך האהבה.

אז בסוף, אולי אי אפשר להפריד לגמרי בין אהבה לבין צרכים אישיים. אבל זה לא הופך את האהבה לפחות אמיתית - אולי דווקא זה מה שהופך אותה לכל כך אנושית

שואל השאלה:
לגבי האמא היא רצה אל האש כי זה הגן שלה נכון היא לא חושבת זה אינסטיקנט הישרדותי שנובע מהפחד שלה לאבד חלק מהגן שטיפחה מגיל ינקות

לגבי הפסקה השנייה זהו זה תמיד מגיע עם צורך לא בהכרח צורך אינטרסנטי מנוכר אבל צורך שבלי מימושו ובלי התגמול קדה להאמין שזה יחזיק

אהבה זה דבר יפה כששני אינטרסים/צרכים משולבים יחד כמו בריקוד

כן אבל יהיה זה לא רציונלי ולא במקרה

אם מפסיקים לחשוב שאהבה קיימת, ומסתכלים על הדברים ממקום של הישרדות פסיכולוגית, אז כן.
זה בדרכ אנשים שמרגישים צורך לתקן ולרפא את האנשים סביבם. הם שמים את כולם בעדיפות על פניהם. בעיקר במערכות יחסים.

שואל השאלה:
פרידריך שתוק כבר שתוקק

אחלה רפרנס^^

איך אני אוהבת

בכל מקרה תאהב את הצרכים שלך אחי
מתאים לך גם לאכול את זה

איבדת את זה אה

שואל השאלה:
אבל בלאק באני אותם אנשים לא מקבלים איזשהו תגמול מלעשות כן? בין אם תגמול פסיכולוגי

למרות שאולי זה נראה לא מוצדק דיו כדי להקריב את עצמך אולי עבור אותם אנשים התגמול הקטן לבדו מספק אותם מספיק?

מעולם לא היה לי

זה לא באמת תגמול פסיכולוגי כי הם דפוסים שהיו רלוונטיים רק לצורך הישרדותי בילדות. בהווה הם עושים הרבה נזק. זה פשוט שלא כזה קל לשנות אותם גם אם אתה מודע להם.

שואל השאלה:
דפוסים לרוב נשארים או כתוצאה מטראומה או כתוצאה מאירוע חיובי ברמת הטראומה אז אני מניח שאת צודקת שעצם הקרבה לא תמיד משיג תגמול, אבל אני מניח שהרצון לא להישאר לבד או הרצון לרצות בשביל להרגיש טוב עם עצמך הוא שיקול מתוך צורך בין אם מודע או לא מודע שנלקח בעת ההקרבה

כן כנראה
אחרת לא היה צורך בקשר שכזה מלכתחילה

ברור עם זה הצורך שלך