6 תשובות
אני מצטערת לשמוע על האובדן שלך❤ לצערי הכאב הזה לא ירפא לעולם. אין מה לעשות, חית מחמד היא חלק ענק מהלב שלנו ותמיד תישאר
הייתה לי ארנבת במשך כמעט שש שנים והיא ליוותה אותי בגירושים של ההורים שלי והיוותה חלק חשוב בהתפתחות הנךשית שלי.. מאז שהיא לא כאן קשה לי נורא ואני תמיד חושבת על האם גידלתי אותה נכון, האם נתתי לה את החיים הטובים ביותר, האם הייצי ראוייה לה..
הייתה לי ארנבת במשך כמעט שש שנים והיא ליוותה אותי בגירושים של ההורים שלי והיוותה חלק חשוב בהתפתחות הנךשית שלי.. מאז שהיא לא כאן קשה לי נורא ואני תמיד חושבת על האם גידלתי אותה נכון, האם נתתי לה את החיים הטובים ביותר, האם הייצי ראוייה לה..
אני איבדתי לפני שנתיים זה קשה זה כמו לאבד בן משפחה
שואל השאלה:
כשהוא נפטר בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי עמדתי להתעלף
כשהוא נפטר בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי עמדתי להתעלף
תמיד יש חור. אי אפשר להפסיק לחשוב על זה אבל חושבים פחות שיש חיה חדשה
יש אנשים שלוקחים את זה שונה או גם לפי גיל, אני איבדתי לא מעט חיות שהיו לי ופעם ראשונה זה היה בגיל 5 שהכלבה שלי נפטרה, אני בכיתי כי הייתי יותר רגיש. ולפני חודש החתול שלי מת וזה כאב לי אבל לקח פחות זמן לעכל את זה. אובדן של החבר הכי טוב שלנו זה כואב אבל מתגברים על זה
היי.
אני גם איבדתי את החתולה שלי ביולי 2023. לא להאמין שכמעט עברו שנתיים.
גדלתי איתה לכמה שנים טובות כשמצאנו אותה במקרה (הייתה חתולת רחוב שאימצנו).
היא חלתה לתקופה טיפלנו בה וראינו איך היא לאט לאט מדרדרת, זה כאב מאוד, עדיין כואב. כשהרדמנו אותה זה היה שוק עבורי. ידעתי שזה יבוא אבל לא רציתי לקבל את זה, להתמודד עם זה. למשך כמה זמן לא ידעתי איך לעכל, מה לעשות, אם בכלל אפשר להתקדם, ואז הגיע תקופה מפחידה עוד יותר, התחלתי לשכוח, בטבעיות, את המראה שלה, הקול והמגע שלה, כל מה שהיא, וזה שבר אותי, שאלות צצו בראשי, האם טעיתי בבחירות מסויימות, האם היא הייתה מאושרת..
זה קשה. זה מפחיד. זה עצוב.
צריך לתת לזמן ולכאב להיות ולהתקיים, כי אחרת באמת אי אפשר להמשיך לחיות. תחשבי על זה שאת חיה בשבילו עכשיו, את ממשיכה כדי שהוא יוכל לצפות בך מלמעלה ולהתגאות ולהתרפק איתך בדימיון.
החור הזה תמיד יהיה, חית מחמד היא משפחה. חשוב להבין שהעצב הוא הגיוני וטבעי, מותר לבטא את זה, להביע, לכעוס, הכל. ולאט לאט מתחילים להשתפר.
אני גם איבדתי את החתולה שלי ביולי 2023. לא להאמין שכמעט עברו שנתיים.
גדלתי איתה לכמה שנים טובות כשמצאנו אותה במקרה (הייתה חתולת רחוב שאימצנו).
היא חלתה לתקופה טיפלנו בה וראינו איך היא לאט לאט מדרדרת, זה כאב מאוד, עדיין כואב. כשהרדמנו אותה זה היה שוק עבורי. ידעתי שזה יבוא אבל לא רציתי לקבל את זה, להתמודד עם זה. למשך כמה זמן לא ידעתי איך לעכל, מה לעשות, אם בכלל אפשר להתקדם, ואז הגיע תקופה מפחידה עוד יותר, התחלתי לשכוח, בטבעיות, את המראה שלה, הקול והמגע שלה, כל מה שהיא, וזה שבר אותי, שאלות צצו בראשי, האם טעיתי בבחירות מסויימות, האם היא הייתה מאושרת..
זה קשה. זה מפחיד. זה עצוב.
צריך לתת לזמן ולכאב להיות ולהתקיים, כי אחרת באמת אי אפשר להמשיך לחיות. תחשבי על זה שאת חיה בשבילו עכשיו, את ממשיכה כדי שהוא יוכל לצפות בך מלמעלה ולהתגאות ולהתרפק איתך בדימיון.
החור הזה תמיד יהיה, חית מחמד היא משפחה. חשוב להבין שהעצב הוא הגיוני וטבעי, מותר לבטא את זה, להביע, לכעוס, הכל. ולאט לאט מתחילים להשתפר.