האם ליהדות יש תאולוגיה מרכזית כמו לנצרות?

מהתחושה שלי הרבה פחות מקובל לנתח את מעשי האל ביהדות, לפחות המודרנית, כל החלטה היא תמיד צודקת ותמיד טובה, גם כשמדובר בהרס והרג ודברים שלא נתפסים חיוביים
כמו כן, אני חוששת שהניסוח שלך עלול להיות מורכב מדי לאנשים שנמצאים בתוך הדת, ולא תמצא הרבה משכילים בסטיפס

ליהדות אין תאולוגיה מרכזית אחת כמו שיש בנצרות (למשל השילוש הקדוש או האלוהות של ישו). היא כן דת אורתופרקטית- זאת אומרת מתמקדת יותר במעשים (מצוות והלכה) מאשר באמונה דוגמטית. יש עקרונות אמונה בסיסיים, כמו אמונה באל אחד שברא את העולם ומשגיח עליו, אבל מעבר לזה היהדות משאירה הרבה מקום לפרשנות, שיח ודיון פילוסופי. לאורך הדורות היו זרמים שונים (רמב"ם, קבלה, חסידות, פילוסופים מודרניים) עם תפיסות שונות על הטבע של האל, והרבה מהן נחשבות לגיטימיות כל עוד נשמרת המסגרת המונותאיסטית.

אני לא מכיר פרשנים ידועים או מקום בתלמוד בו דנים על טבעו של האלוהים.
אני מניח שיש רבנים שדנו בעניין אבל עניינים כאלו הם אינם מנת חלקם של היהודים הפשוטים אלא של רבנים גדולים ובכך היהדות דומה לנצרות.

היהדות היא יותר פנדמנטיליסטית מהנצרות (לפחות הזרמים הלא רפורמים).

יש תפיסה שלא ניתן להבין אותו (אם זה לא תשובה טובה כנראה לא הבנתי טוב את השאלה)

בהגדרה הלכתית אפילו הייתי אומר אי אפשר להגיד מה הוא הטבע האופי או האישיות של אלוקים. אנחנו לא יכולים להגיד מה הוא כן כי כל אמירה כזאת מגבילה אותו. מה שכן אפשר להגיד זה מה הוא לא, ומתוך מה שהוא לא אפשר להבין מה הוא כן גם אם לא מגדירים אותו על פי זה
אני עצמי לא מבין במאה אחוז מה אני אומר כאן אבל זה בגדול משהו שלמדתי בכמה שיעורים מכמה אנשים שונים.