כתבתי שיר, תוכלו לקרוא ולהגיד באמת מה אתם חושבים?

נכנסתי לערפל שלך
חשפת בפניי את כל הצלקות מהעבר ומהווה,
את כל הפגמים, את כל הסודות הכי אישיים שלך,
נכנסתי לערפל שלך, והתעוורתי מהיופי.
אני אוהבת שהכאב שלך הפך לעוצמה
אני אוהבת שאתה מיוחד
לא בגלל שעברת
אלא בגלל שיצאת מהשברים שלך
עם לב שלא נשבר.

יש בך כאב
עבר שלא הרס אותך,
רק שייף את הקצוות.
כי אתה מאמין שפגיעות היא לא חולשה
אלא אומץ

ואני נשארת
לא כי אתה צריך שאני אשאר
אלא כי יש לי איתך שקט גם כשהעולם סביבי רועש
הסתכלתי עליך ישן
וחשבתי כמה עוצמה יש בשקט שלך.
וכמה הייתי רוצה לשבת לידך,
בלי לדבר, רק להיות.

כי לימדת אותי ששתיקה יכולה להיות שפה,
ושעיניים מספרות סיפורים
שלא נכתבו בשום ספר.
אתה מביט בי,
ולפעמים אני מרגישה שאתה רואה אותי
יותר ממה שראיתי את עצמי.
עד שגילית לי מי אני.

ואתה,
שונה ממני בכל דרך אפשרית
החיים שלך חיו בצללים,
הילדות שלך נכתבה בדם ודמעות,
ואני?
אני הייתי מהצד השני של החומה,
מסתכלת החוצה ולא רואה.

אבל כשאתה מדבר,
אני לא רואה את ההבדלים.
אני רואה אותך.
אני רואה שאתה מדבר בשקט, אבל הלב שלך צועק אמת.
כמו מישהו שקרא את הפרקים הכי קשים של עצמו,
ובמקום לסגור את הספר הוא נשאר.
והמשיך לקרוא.

אתה עולם יפייפה
כשהולכים לאיבוד בך
יש משהו באומץ שלך,
שגורם לי לרצות להיות אמיצה כמוך.
יש משהו בעומק שלך
שגורם לי לרצות להיות עמוקה כמוך
להבין את מה שמעולם לא חוויתי.
להרגיש ולראות אותך
כי אתה מישהו שראוי שיראו אותו עד הסוף.
ואני רואה את האור שלך
גם בדרך שכולה חושך

כשאתה שותק אני מבינה,
כשאני נשברת אתה מחזיק

פעם אמרת לי,
אנחנו שונים מידי
ואת נראית לי כמו מישהי שהעולם לא ניסה לשבור
עניתי לך
שגם אנשים שלא גדלו באותם בתים,
יכולים להרגיש כאילו הם חיפשו אחד את השנייה,
כל החיים
ואתה לא אמרת הרבה, אבל הבנת הכל.

אמרת לי שאתה לא יודע לקבל אהבה בכל צורותיה
אבל עם החיים למדתי
שאהבה אמיתית היא לא תמיד קלה
באהבה אמיתית אפשר להרגיש את הכאב בלב
אבל עדיין בוחרים להישאר
אם אני מרגישה ככה איתך
זה אומר שיש בנינו אהבה?

נכנסתי לערפל שלך, והתעוורתי מהיופי
אם אני מרגישה ככה איתך
זה אומר שיש בנינו אהבה?