3 תשובות
יש אינסוף יקומים, מה שאומר שכן. מה שהבנת זאת הכוונה
חרטאבונה בפיתה אין באמת דרך להוכיח אמפירית שזה נכון וזה לא יותג מרק השערה מדעית ולא תאוריה
בקצרה, במכניקת־הקוונטים חלקיקים מתוארים כפונקציית־גל וכשהם מבצעים אינטרקציה זה עם זה הם נשזרים, כך שהמצבים שלהם תלויים זה בזה ויש להם פונקציית־גל משותפת.
המיקום והתנע (מהירות חלקי מסה) של החלקיק מוגדרים לפי פונקציית הגל: התנע מוגדר בידי התדירות שלו והמיקום לפי אזורי השיא והשפל שלו.
כשאנחנו מודדים חלקיק פונקציית־הגל קורסת בהתאם לתוצאות המדידה, אך באופן הסתברותי, ולכאורה, בלתי־דטרמיניסטי.
למשל, אם מדדנו את המצאותו של חלקיק בתחום מסוים אז פונקציית־הגל מתאפסת מחוץ לא, ואם המדידה שלילית היא מתאפסת באזור המדידה.
אם יש לנו שני חלקיקים שזורים פונקציות הגל של שניהם תקרוסנה יחדיו אם נמדוד אחד מהם, כך שהמצב של החלקיק הנמדד משפיע על החלקיק השזור בו.
קשה להסביר מדוע קריסת פונקציית־הגל מתרחשת ויש פרשנויות רבות לנושא, אחת מהן היא פרשנות העולמות המרובים.
לפי הפרשנות הזאת, פונקציית־הגל לעולם אינה קורסת, אלא שבעת המדידה מכשיר המדידה, ואף החוקרים הבוחנים את התוצאות, אשר עשויים כולם מחלקיקים בעצמם, משזרים איתו וכך גם אנחנו במעין סופרפוסיציה שבה יש לנו כמה מצבים שונים, והם שזורים למצבים של החלקיק שמדדנו כך שכל אחת מה"גרסאות" שלנו שזורה למצב ספציפי של החלקיק.
מצד אחד, אין היא מכניסה הנחה נוספת אלא מרחיבה את ההבנה של העולם הקוונטי לעולם המאקרו, אך מצד שני אין באמת דרך לאמת השערה כזאת והטענה ש"היקום מתפצל" בעת המדידה יכולה להישמע מופרכת לרבים.
אין לי תואר בפיזיקה אז קח את ההסבר שלי בערבון מוגבל.
המיקום והתנע (מהירות חלקי מסה) של החלקיק מוגדרים לפי פונקציית הגל: התנע מוגדר בידי התדירות שלו והמיקום לפי אזורי השיא והשפל שלו.
כשאנחנו מודדים חלקיק פונקציית־הגל קורסת בהתאם לתוצאות המדידה, אך באופן הסתברותי, ולכאורה, בלתי־דטרמיניסטי.
למשל, אם מדדנו את המצאותו של חלקיק בתחום מסוים אז פונקציית־הגל מתאפסת מחוץ לא, ואם המדידה שלילית היא מתאפסת באזור המדידה.
אם יש לנו שני חלקיקים שזורים פונקציות הגל של שניהם תקרוסנה יחדיו אם נמדוד אחד מהם, כך שהמצב של החלקיק הנמדד משפיע על החלקיק השזור בו.
קשה להסביר מדוע קריסת פונקציית־הגל מתרחשת ויש פרשנויות רבות לנושא, אחת מהן היא פרשנות העולמות המרובים.
לפי הפרשנות הזאת, פונקציית־הגל לעולם אינה קורסת, אלא שבעת המדידה מכשיר המדידה, ואף החוקרים הבוחנים את התוצאות, אשר עשויים כולם מחלקיקים בעצמם, משזרים איתו וכך גם אנחנו במעין סופרפוסיציה שבה יש לנו כמה מצבים שונים, והם שזורים למצבים של החלקיק שמדדנו כך שכל אחת מה"גרסאות" שלנו שזורה למצב ספציפי של החלקיק.
מצד אחד, אין היא מכניסה הנחה נוספת אלא מרחיבה את ההבנה של העולם הקוונטי לעולם המאקרו, אך מצד שני אין באמת דרך לאמת השערה כזאת והטענה ש"היקום מתפצל" בעת המדידה יכולה להישמע מופרכת לרבים.
אין לי תואר בפיזיקה אז קח את ההסבר שלי בערבון מוגבל.
אנונימי
באותו הנושא: