יש פה עוד אנשים בלי חברים בודדים בעולם?

אכן

פה

מעניין אותי, למה אתם חושבים שאין לכם חברים?

שואל השאלה:
אני באמת לא יודעת למה אולי כי אני לא שותה או יוצאת למסיבות

סטיפס שלום

הכי מבינה אותך בעולם,
כל כך מבינה אותך ומזדהה.
אני כל השנה הזאת הייתי לבד,רציתי כל כך אנשים שמבינים אותי,שכיף לי איתם,שאני צוחקת איתם,שאני יכולה לשתף הכל, פשוט להרגיש שיש מישהו שאוהב אותי בעולם הזה ושאני חשובה למישהו.
באמת שפשוט הייתה לי תקופה שהייתי חוזרת הביתה וקולטת שאני יכולה פשוט למות עוד שעה ( חס וחלילה) ולאף אחד פשוט לא יהיה אכפת..
אף אחד לא הכיר אותי בשביל שיהיה למישהו אכפת,
וזה עשה לי כל כך עצוב בלב,
תקופה ענקית שהרגשתי ריקנות כל הזמן,
הרגשתי רק עצב ולא ידעתי איך להיות שמחה,כי הרגשתי כל כך בודדה,כל כך רציתי אנשים להיות איתם.
יש לי חרדה חברתית מטורפת,ואני לא אוהבת חוגים,או מקומות עם הרבה אנשים,
זה פשוט גורם לי להרגיש לא בנוח,
קשה לי להיות ככה,זה גורם לי להיות מותשת ועצובה מבלי שאני לפעמים אפילו מבינה..
אני כל כך יודעת מה זה להיות בבית כל הזמן רק עם עצמך שאת מרגישה שאין לך עם מי לדבר,
אני יודעת מה זה כל הזמן לשאול את עצמך למה את לבד ,מה את עושה לא בסדר שזה ככה.
הכי מזדהה שיש.
אני באמת מאחלת לך את כל הטוב שבעולם,שתמצאי את האנשים שמתאימים ומגיעים לך,אני מבטיחה שזה יגיע בסוף:)

עריכה:
חח אגב תודה רבה לכל מי שכתב לי בפרטי אני מעריכה את זה מאוד,אבל אני יחסית בסדר עכשיו,אני מנסה להתגבר על החרדה שלי ולנסות לדבר עם אנשים:)
אבל תודה רבה בכל זאת:)

מישהו קרא לי?

ריל

שלוםם

אני גם אין לי הרבה חברים או שלא היו לי עד שנכנסתי לקבוצת וואטצאפ של פוקימון של העיר שלי, אז התחלתי קצת להסתובב איתם בכל מה שקשור לפוקימון, איזה כיף.

כן מבינה אותך מאוד גם אני במצב הזה

אני..

וואלה אני יש לי שתי חברים קרובים לא נפגשים כול יום אבל קרובים לפעמים אני מרגיש לבד כזה וכזה וכאילו רוצה חברים חדשים ומצד שלי לא כול כך כי אין לי כוח

את תמיד יכולה להכיר חברים בפייסבוק ובאינסטגרם

גם אני
לפני שנתיים היה לי מלא חברים ברמה של יציאות ומסיבות.
לפני שנה גיליתי שחברה הכינטובה שלי עשתה לי משהו מגעיל זה הרגיש כמו בגידה. מפה לשם ניתקנו קשר ואז ניתקתי קשר עם מלא תוך כדי.
יש לי שתי חברות שאני מדברת איתם ביומיום (בקושי נפגשות) ועוד שתי חברות שאנחנו רק מדברות בלי להפגש. הבדל של שנתיים איפה הייתי ואיפה אני עכשיו

אני גם ואני מרגיש בול כמוך חייב להגיד שאני ממש מבין אותך זה די חרא אבל זה שלב בחיים לכול מי שמרגיש ככה אני אוהב אותכם ולא שופט לכול מי שרוצה לכתוב בפרטי לכול אחד שעזרתי לו יעשה לי תחום

היי

היי אני גם מתמודד עם בדידות שמי מר קרוקר אני מורה בודד בבית הספר אבא לילד מקסים אבל הוא משתנה כשחבר שלו נכנס לשיחה אני לא יודע מה לעשות וגם עד עכשיו לא מאמינים לי שיש פיות בעולם.אני יודע שיש אני ראיתי אותם אני יודע שהם קיימים יש אחת בצבע וורוד ואחד בצבע ירוק ושניהם ילדו תינוק בגודל של כדור פילאטיס הוא נראה כמו חבר שמן שיש לי לסיכום אני מרגיש שאין לי אף אחד לשתף איתו את המידע הזה.נב שלחו אותי למרכז פסיכיאטרי עם החבר השמן של הילד הנמוך והקומפקטי שלי

היי היי

כן

מעניין אותי, בת כמה את? ולמה את לא שותה נגיד או יוצאת למסיבות?

אני 7 שנים ככה
אפס חברים וכלום

תקשיבי, את מושלמת
את צריכה להבין שאין לך שום פגם, אם כך העולם היה נוצר בצורה שווה - היה משעמם, וטוב שזה לא כך.
כל אחד מכיל את השריטות שלו וזה מה שמייחד אותו.
את אלופה וגיבורה שאת מעיזה לשתף את הקושי שלך, ואת רוצה לבוא ולשנות את המצב הנוכחי,
אני מבטיח לך שתמצאי את הסביבה שתעשה לך טוב ותאהב אותך בגלל מי שאת, ורק מי שאת.
גם אני מחכה שכרגע הזה יקרה, זה לא קל, לא יום ולא יומיים שאני בוכה בתקווה שאכיר את האנשים הנכונים שאוהבים אותי, וכמוך, כמוני, אני בטוח שנמצא את האנשים הנכונים שיכולים לצעוד איתנו בהמשך החיים ונרגיש שמגיע לנו לחיות.

כן

אני חושבת שכולנו פה זה למה אנחנו בסטיפס

וואי^
את כל כך צודקת

כן זה עצוב
לפעמים אני חושבת שאולי אם אני אמחק את המשתמש יהיו לי המון חברים פתאום
ואז אני נזכרת שזה לא עובד ככה ושזה בגללי ולא בגלל סטיפס
או שזה סתם משהו שאני אומרת לעצמי כדי לנחם את עצמי כי טיפחתי את המשתמש הזה במשך חמש שנים אני לא אזרוק אותו לפח עכשיו

יש לי חברות אבל אני מרגישה לבד שאני איתם ולא קשורה בעליל לאף אחד

אל תזרקי אותו..
את אלופה והוא לא מטופח לשווא
כן צריך קצת להרים את הראש מהמסך לפעמים, כי האנשים בחוץ יכולים להיות אוהבים וטובים, וקצת סטיפס מוכר שקר של חברה, אבל גם פה טוב ואני מרגיש שפה טוב יותר..

תודה! כן זהו אני לא כל היום במסך יש לי חברות פשוט לא אוהבת אף אחד בכלל וזה מרגיש הדדי וזה נחמד שכולם מתייפייפים וטובים כאן אני אוהבת

חח, הלוואי שזה יהיה ככה גם בעולם האמיתי..
אני אשכרה יושב כרגע 6 בחדר ועדיין יותר נהנה מהחברה שיש פה

מבינה לגמרי זה נורא

מה זאת אומרת זה חלק מהתנאי קבלה לסטיפס להיות בודד בלי חברים

כן, אבל לצערי זה חלק מהחיים..
הנה, לפחות יש לנו אחד את השני דרך מסך הסטיפס, חח

תגעי בדשא

הייושש אני רוצה רק לומר שאני לגמרי מבין אותך. גם אני מרגיש לפעמים לבד אפילו הרבה פעמים כמעט כל יום, במיוחד כשאני רואה את כולם יוצאים ומבלים. זה קשה כשחברים לפחות אצלי שהיו לי הולכים לדרכים שונות, ואני מוצא את עצמי בבית הרבה זמן במיוחד עכשיו בתקופת הצבא סדיר. אם את רוצה, אולי אפשר להתכתב בפרטי ולנסות להתעייץ אחד עם השני מה אפשר לעשות עם ההרגשה הזאת או למצוא משהו לעשות את לא לבד בזה! יש הרבה שמרגישים ככה מוזמנת לפרוק בפרטי או סתם לכתוב ולדבר

בואי לצאט

באיזה גיל את? את כבר בתיכון?

סבא שלי כפרה עליו

יש לי חברה/שתיים שגם הן לא חברות מאוד קרובות ובקושי רואה אותם
רוב הזמן לבד ובבית וזה מבאס ברמות
חלום למצוא חברים טובים באותו ראש

היי תדברי איתי!!!

ריל מידי

אין דרכים אחרים בתור מישהי שהייתה חסרת ביטחון בעזרת עבודה שיכיחו אותי לדבר אם אנשים ובעזרת תנועות נוער גם יכרתי חברים חדשים ומגניבים וגם יגברתי ביטחון אז לדעתי אין דרכים ממש אחרים חוץ מי לנסות לנצח את זה הרבה דרכים דרכים הם או ליצטרף לקבוצות נוער או לנסות בכוח לדבר אם אחרי אין דרכים אחרים האמת

שמעי חוץ מחוגים ובית ספר אין כלכך איך להכיר בגילאים האלה.. אולי בצבא אוניברסיטה וזה
ובלי קשר כל הבנות שמעלות כל הזמן מה הן עושות הן הכי אומללות וחסרות חברים באמת גם אם נראה שכיף להן הן מעלות רק כדי להיראות שטוב להן. 99 אחוז מהן שונאות אחת את השנייה

אחותי
לכי למקומות מפגש של אנשים שעושים דברים ביחד
אבל לא חוג מסודר עם מדריכה

כנ"ל מזדהה כל כל

בלי חוגים? אין סיכוי
אני אישית הכרתי מלא בתנועת נוער או במגמה.
אבל את צריכה לצאת החוצה כדי להכיר אנשים :)
ואם את רוצה לדבר, אני תמיד כאן

כן אין לי חברים

מישהו רוצה להכיר

גם חבר שלי בודד

חוץ מחבר שלי❤ אין לי חברות..
הוא היחיד שהיה איתי כשנפלתי לדיכאון
וגם לפני הדיכאון הן לא באמת היו חברות, הבנתי את זה כשנכנסתי לזה
ועם הדיכאון התפתחה לה גם חרדה חברתית..

תסתכלי טוב ותראי שכן יש אנשים שאוהבים אותך, לפעמים זה מרגיש בדידות אבל חברים אמפתיים זה לא רק מסיבות וטיולים אלא על מי באמת אפשר לסמוך ברגעים קשים, בהצלחה

זה הייתי אני כמעט כל החטיבת ביניים, אני עד היום שונא להיזכר בתקופה ההיא. המזל שלי היה שהצלחתי איכשהו להיפתח לקצת אנשים טובים וככה התחלתי להכיר יותר ויותר אנשים דרך חברים משותפים

וואי גם אני איזה מצב ח**

גם אני בודדה

אין לי הרבה חברים ואני מרגיש לבד ולא יודע מה לעשות עם החיים שלי
מצטרף לשאלה...

^גם אני חשבתי עליהם חחח

אני שנים ככה, בלי חיי חברה .

היי,
קורא את מה שאת כותבת ורואה כמה את כואבת וכמה את רוצה שזה יפסיק.. שהבדידות הזאת יכולה להרגיש כאילו היא ממש יכולה לקדוח לך חור בלב מרוב הכאב שהיא גורמת לך.. לא יכול לתאר לעצמי כמה זה וודאי מפרק אותך מבפנים..
ולמרות הכאב הזה שאת מתמודדת אתו הסכמת לבוא לפה, לפוסט זה, פתחת את ליבך ובקשת עזרה.. דבר שבטח דרש ממך אומץ רב מאוד..
אני אחד מהמתנדבים של סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, ואני רוצה להזמין אותך, אם תרצי, לבוא ולדבר עם אחד המתנדבים\מתנדבות שלנו, בשיחה פרטית ואנונימית, ללא שיפוטיות וביחד ננסה למצוא דרך אולי להקל עלייך מעט..
שלך
מתנדב סה"ר
ווצאפ: 055-9571399