אני צריכה לפרוק, אני לא רוצה לקרוא ביקורת או חוות דעת.. אני רק רוצה שמישהו יקשיב למה שיש לי לומר, בלי לנסות למצוא פתרון.

מצאתי את עצמי במצב לא פשוט, אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אני מרגישה כל הזמן דיכאון, עייפות, כעס, חולשה, תסכול וחוסר עונים... אני לא רוצה את זה, אני רוצה להיות עצמאית, חזקה, שמחה, מאושרת.... כל פעם אני מוצאת בעיה חדשה שאין לי מושג איך לטפל בה, הכל מצטבר בערימה אחת גדולה של בעיות שגורמות לי לחרדה ולחץ ואני מרגישה כמו פצצה מתקתקת, יום אחד אני הולכת לקרוס, להישבר, ליפול ולהתמוטט, וזה לא נראה שמישהו שם לב לזה כי אני מזייפת. אני מזייפת חיוך, אני מראה לכולם שהכל בסדר ובנתיים אני מאבדת את עצמי, אני נשאבת לעבר ולזיכרונות הרעים במקום להתמקד במה שאני יכולה לעשות עכשיו אני מתמקדת בדברים שלא עשיתי, בחרטות שלי.

"אם רק הייתי יכולה לעשות דברים אחרת..." או "אם לא הייתי אומרת את זה.", אני תמיד ככה, ולא משנה מה אני עושה, גם הכי טוב שיש לי לא באמת מספיק לאנשים, הכי טוב שלי לא מספיק... אני חושבת ומרגישה את הדברים, ואני מבינה שאני לא טובה מספיק.

תודה שקראתם וסליחה שזה ארוך, אני אעריך את כל מי שקורא את זה גם אם לא יהיו מספיק פרחים לתת אני אלחץ על הפלוס.