12 תשובות
הראשון
תכלס? לא זה ולא זה
אבל אם לנסות בכוח, הייתי יותר מנסה לחפש תכלית לכל דבר ולא סיבה
לחפש סיבה זה לשבור את הראש על העבר
תכלית זה התרכזות בהווה ובעתיד
אבל אם לנסות בכוח, הייתי יותר מנסה לחפש תכלית לכל דבר ולא סיבה
לחפש סיבה זה לשבור את הראש על העבר
תכלית זה התרכזות בהווה ובעתיד
הראשון בוודאות, לכל דבר יש סיבה, יכול להיות שבטעות העפתי את הבקבוק שלי מהשידה - הסיבה: נופפתי את זרועתיי בפראות או אנערף, אבל לא היה לזה תכלית
לפעמים הסיבה לדברים היא שאין סיבה ולא חייבת להיות תכלית
אז כל דבר קורה כי ככה העולם
אז כל דבר קורה כי ככה העולם
המשפט השני לא בהכרח נכון, כשהראשון הוא בהכרח כן.
התגובה מעליי של "קוקומבה" כבר הביאה דוגמה טובה, אז אני לא חושבת שצריך לחזור על זה. המשפט הראשון :)
התגובה מעליי של "קוקומבה" כבר הביאה דוגמה טובה, אז אני לא חושבת שצריך לחזור על זה. המשפט הראשון :)
לכל דבר יש סיבה כי סיבה במשמעות זה גם גורם. לכל דבר שמתקיים יש גורם לקיומו. לכל דבר יש תכלית כי תכלית במשמעות זה גם סוף לדבר. וכל הדברים שמתקיימים הם ברי חלוף בסופו של דבר. שני המשפטים נכונים באותה מידה, אולי הראשון יותר קרוב מציאותית כי יש דברים שהתכלית שלהם רחוקה מאוד אבל הסיבה שלהם תמיד קיימת.
אף אחד לא תמיד נכון המציאות לא מחולקת בצורה דיכוטומית מרגיש ייאוש להגיד את זה כל פעם
על פי אקסיומת הסיבתיות, לכל אירוע יש סיבה שקודמת לו
קישורים מצורפים:
סיבה
תכלית היא מושג אנושי שאינו חל ברוב ככול הדברים שאינם מעשי ידי אדם
תכלית היא מושג אנושי שאינו חל ברוב ככול הדברים שאינם מעשי ידי אדם
סיבה- כי תכלית היא בכלל לא בדבר, תכלית היא רק בפעולה מכוונת- אם יש דבר עם סיבה זה לא מחייב על תכלית אבל אם יש דבר עם תכלית זה מחייב על סיבה- אבל גם לזה שלכל דבר יש סיבה זה שאלה האם זה באמת נכון, האם יש סיבה (או סיבות) ראשונה ללא שום סיבה קודמת ואנו לא יכולים לדעת את זה כי זה כולל אינסוף , בין אם יש סיבה שהייתה אינסוף זמן ובין אם יש רצף של אינסוף סיבות שגרמו אחת לשניה לא יהיה ניתן לאמת מה משניהם נכון, אין אף פרט במציאות שיכול להוכיח אחד מהם.
מתוך ויקיפדיה ערך "תיאור (לשון)"-
ההבדל בין תיאור סיבה לתיאור תכלית - סיבה מתאר משהו שקרה לפני הפעולה (החלונות נשברו אחרי / בזמן הסערה). ולעומת זאת, תיאור תכלית מתאר משהו שיקרה אחרי הפעולה (הוא יתרום רק לאחר ההגעה למשרד).
אכליל את שניהם תחת המושג 'גורם'.
והשאלה עכשיו- 'האם לכל דבר יש גורם, או לכל דבר יש פונטציאל שגורם לו?', או- 'האם לכל דבר יש גורם, או שכל דבר גורם לדבר אחר?'
אנסה להסביר את שני הצדדים בצורה מתמטית קצת- זה כהחילוק בין תחום סגור מt0 (סימון לנקודת הזמן הנוכחית) ועד אינסוף חיובי, או עד אינסוף שלילי.
האופן של אינסוף שלילי, לפיה יש למציאות גורם, אך היא עתמה אינה גורמת. כלומר שהעתיד עדיין לא קיים. וממילא לא שייך התייחסות אליו, כי אין תכלית, רק סיבה. כלומר- אדם שרצח, אם הסיבה היחידה להעניש אותו היא כדי לחנך אותו, או כדי למנוע מאחרים מלרצוח, אז תכלית הענישה היא הנ''ל, והרי אנחנו במציאות שבה אין תכלית, אז אין תכלית לענוש אותו. אך אם נאמר שעצם המוסר יכריח להרע לעושה רע (צריך להגדיר במציאות בלא תכלית מה זה רע, וזה אפשרי טכנית, שהטוב ורע הם הסיבות להכל, רק שאין להם תכלית, פשוט הם החוקים האבסולוטיים של אותה המציאות), אז יש סיבה לענוש אותו.
האופן של אינסוף חיובי, לפיו מה שהיה לפני t0 כבר אינו קיים ובטל מהמציאות (לפיו אדם שרצח, בגלל שהרצח כבר עבר, הוא לא רצח מעולם, רק ממש ברגע הרצח הוא רוצח). כי אין סיבה, רק תכלית. כלומר- אין סיבה לענוש אותו, כי העונש בא על מעשה, כלומר שלעונש יש סיבה, והרי אמרנו שאנחנו במציאות שבה אין סיבה. ואם נרצה לענוש אותו בתכלית מניעתו מרציחה נוספת, או חינוכו לעתיד, או הרתעת אנשים מלרצוח, מחמת שאין סיבה באותה המציאות, הוא לא רצח מעולם, וזה רק יהיה בגדר הכתמת שם אדם לשם שליטת החברה (אלא אם נאמר שהוא לא רוצח, אלא אדל בעל פוטנציאל לרצוח בעתיד יותר גבוה משאר אנשים. אבל מחמת בשמציאות בלא סיבה אין עבר, אז קצת תמוה, לפי מה החליטו שהוא בעל פוטנציאל גבוה יותר לרצוח? כי הוא רצח? הוא לא, זה היה בעבר, העבר לא קיים).
אני חושב שדי ברור שאם אצטרך לבחור רק באחד מהם, אברח בעולם בעל סיבה, ולא בעל תכלית. וגם מסיבות דתיות, שאף שסבר הרמב"ם וסייעתו שהאמונה בתכלית היא חלק מיסודות האמונה (וכן אני מהאוחזים בדעה זו), מ''מ חלקו עליו בעל העיקרים, וכל הרדב"ז והחת"ס ועוד כמה במהלך הדורות, אז מסיבות דתיות (אני כרגע בוחר כאחד שקיים במציאות שבה יש גם סיבה וגם תכלית, אלא שאני בוחר באחד מהם כמענה לשאלה שלך), אבחר במה שיש לו עדיין צד לשמור בו את הדת.
ההבדל בין תיאור סיבה לתיאור תכלית - סיבה מתאר משהו שקרה לפני הפעולה (החלונות נשברו אחרי / בזמן הסערה). ולעומת זאת, תיאור תכלית מתאר משהו שיקרה אחרי הפעולה (הוא יתרום רק לאחר ההגעה למשרד).
אכליל את שניהם תחת המושג 'גורם'.
והשאלה עכשיו- 'האם לכל דבר יש גורם, או לכל דבר יש פונטציאל שגורם לו?', או- 'האם לכל דבר יש גורם, או שכל דבר גורם לדבר אחר?'
אנסה להסביר את שני הצדדים בצורה מתמטית קצת- זה כהחילוק בין תחום סגור מt0 (סימון לנקודת הזמן הנוכחית) ועד אינסוף חיובי, או עד אינסוף שלילי.
האופן של אינסוף שלילי, לפיה יש למציאות גורם, אך היא עתמה אינה גורמת. כלומר שהעתיד עדיין לא קיים. וממילא לא שייך התייחסות אליו, כי אין תכלית, רק סיבה. כלומר- אדם שרצח, אם הסיבה היחידה להעניש אותו היא כדי לחנך אותו, או כדי למנוע מאחרים מלרצוח, אז תכלית הענישה היא הנ''ל, והרי אנחנו במציאות שבה אין תכלית, אז אין תכלית לענוש אותו. אך אם נאמר שעצם המוסר יכריח להרע לעושה רע (צריך להגדיר במציאות בלא תכלית מה זה רע, וזה אפשרי טכנית, שהטוב ורע הם הסיבות להכל, רק שאין להם תכלית, פשוט הם החוקים האבסולוטיים של אותה המציאות), אז יש סיבה לענוש אותו.
האופן של אינסוף חיובי, לפיו מה שהיה לפני t0 כבר אינו קיים ובטל מהמציאות (לפיו אדם שרצח, בגלל שהרצח כבר עבר, הוא לא רצח מעולם, רק ממש ברגע הרצח הוא רוצח). כי אין סיבה, רק תכלית. כלומר- אין סיבה לענוש אותו, כי העונש בא על מעשה, כלומר שלעונש יש סיבה, והרי אמרנו שאנחנו במציאות שבה אין סיבה. ואם נרצה לענוש אותו בתכלית מניעתו מרציחה נוספת, או חינוכו לעתיד, או הרתעת אנשים מלרצוח, מחמת שאין סיבה באותה המציאות, הוא לא רצח מעולם, וזה רק יהיה בגדר הכתמת שם אדם לשם שליטת החברה (אלא אם נאמר שהוא לא רוצח, אלא אדל בעל פוטנציאל לרצוח בעתיד יותר גבוה משאר אנשים. אבל מחמת בשמציאות בלא סיבה אין עבר, אז קצת תמוה, לפי מה החליטו שהוא בעל פוטנציאל גבוה יותר לרצוח? כי הוא רצח? הוא לא, זה היה בעבר, העבר לא קיים).
אני חושב שדי ברור שאם אצטרך לבחור רק באחד מהם, אברח בעולם בעל סיבה, ולא בעל תכלית. וגם מסיבות דתיות, שאף שסבר הרמב"ם וסייעתו שהאמונה בתכלית היא חלק מיסודות האמונה (וכן אני מהאוחזים בדעה זו), מ''מ חלקו עליו בעל העיקרים, וכל הרדב"ז והחת"ס ועוד כמה במהלך הדורות, אז מסיבות דתיות (אני כרגע בוחר כאחד שקיים במציאות שבה יש גם סיבה וגם תכלית, אלא שאני בוחר באחד מהם כמענה לשאלה שלך), אבחר במה שיש לו עדיין צד לשמור בו את הדת.
שואל השאלה:
מ ה?
מ ה?
באותו הנושא: