20 תשובות
הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא פשוט לא לגלוש בזה בזמנך החופשי
מזדהה למרות שאני קוראת ספרים על ה7.10...
קשה כל פעם לשמוע על חייל שנפל, משפחה שלמה שבוכה, משפחה שנלחמת על האהוב שלהם שעדיין חטוף.. פשוט קשה ומקווה שהכל יפסק.
קשה כל פעם לשמוע על חייל שנפל, משפחה שלמה שבוכה, משפחה שנלחמת על האהוב שלהם שעדיין חטוף.. פשוט קשה ומקווה שהכל יפסק.
שואל השאלה:
^אני שומע סיפורים מדי פעם בטלוויזיה וזה נורא קשה לי, אמא שלי הרבה פעמים מעבירה כי היא לא יכולה לסחוב את הכאב הזה על עצמה. אני מניח שגם אני.
^אני שומע סיפורים מדי פעם בטלוויזיה וזה נורא קשה לי, אמא שלי הרבה פעמים מעבירה כי היא לא יכולה לסחוב את הכאב הזה על עצמה. אני מניח שגם אני.
אנונימי
תתנתק. אני יודעת שזה כזה מרגיש רע אבל כאילו אני גם משתדלת להתנתק מזה כמה שיותר אני לא נכנסת לחדשות אם אני שומעת משהו זה פשוט שאני שומעת בכיתה או משהו כי אני פשוט יודעת שאין לי מה לעשות עם הדברים האלה וזה סתם עושה אותי עצובה וכאילו זה לא שפתאום אם אני אפסיק לשמוע את הדברים האלה אני אהיה בעד להכניס סיוע הומניטרי לעזה או משהו או לתת להם שטחים אני כאילו עדיין מבינה את המלחמה ועדיין כואב לי אני פשוט לא רואה טעם להוסיף לעצמי עוד כאב...
וכאילו אני אומרת כל בוקר מזמור לתודה ופרק תהילים כדי שיהיה בשביל כל מה שיקרה באותו יום...
וכאילו אני אומרת כל בוקר מזמור לתודה ופרק תהילים כדי שיהיה בשביל כל מה שיקרה באותו יום...
לא מרגיש דומה כי מאז תחילת המלחמה אני לא שומע חדשות וכל האנשים שמקיפים אותי יודעים לא לספר לי שום דבר בתחום
^^^^כן מובן לגמרי זה לא קל בכלל גם לקרוא את הספרים זה לא קל אבל משום מה אני מרגישה חייבת לעצמי לקרוא את זה
שואל השאלה:
^^אני חושב שאם אתנתק קצת אז אגיד לקרובים שלי לא לספר לי דברים קשים שקורים.
^^אני חושב שאם אתנתק קצת אז אגיד לקרובים שלי לא לספר לי דברים קשים שקורים.
אנונימי
ככה צריך. אנשים צריכים להתמקד בעצמם. העידן הזה מכריח אותנו לחיות חיים של אנשים אחרים ולקחת ביחד עם זה את כל הכאב והסבל. חיים נכונים הם חיים של ניתוק מאוזן
שואל השאלה:
^^^אני גם כמעט מרגיש חייב לשמוע / לקרוא סיפורים שקשורים ל7 באוקטובר ועל חיילים שנפלו אבל אני מרגיש שזה יותר מדי בשבילי עכשיו ואולי אני צריך הפסקה מזה לתקופה.
^^^אני גם כמעט מרגיש חייב לשמוע / לקרוא סיפורים שקשורים ל7 באוקטובר ועל חיילים שנפלו אבל אני מרגיש שזה יותר מדי בשבילי עכשיו ואולי אני צריך הפסקה מזה לתקופה.
אנונימי
^יש מצב, במידה ואתה מרגיש ככה באמת עדיף. שזה לא יגרום לנזק.
זה מיותר בטירוף. החיילים שנפלו ניסו להגן עלינו מסבל, הם לא היו רוצים בשום צורה שתסבול מסיפורי זוועות עליהם.
שואל השאלה:
^וואו, אין לי מילים כמעט. כמה שאתה צודק!
^וואו, אין לי מילים כמעט. כמה שאתה צודק!
אנונימי
באתי מהפוסט השני
אנונימי
אין ברירה , הם חייבים להגן על המדינה, אין כל כך מה לעשות עם זה, כולנו סובלים מזה
אנונימי
אני תמיד הייתי מנותקת מהרשתות, אז למזלי לא שמעתי סיפורי זוועות... תנסה לא להיות יותר מדי במדיה וגם אם אתה במדיה פשוט תגלול העלאה ואל תישאב לזה.
מבינה מבינה מבינה ושוב, מבינה ומחזקת
אנונימית
הדרך הכי טובה מבחינת להצליח - זה להגיד "לא קשור אליי"
אנונימי
תתנתק... כולם מתנתקים אין מה לעשות וצריך לחיות
פשוט לא לצפות בחדשות
קל מאוד
קל מאוד
אנונימי יקר,
שומעת בדבריך תסכול, תשישות ואפילו אשמה... כמה קשה זה להסתובב עם המטען הזה כל יום, כל היום, כמו תיק גב ששוקל 100 ק"ג... שמושך אותך למטה, ואתה מתקשה להוריד אותו מהגב - גם אם אתה יכול, כי מה זה יגיד אם תוריד אותו, אפילו לרגע, מהגב? שלא אכפת לך? הרי אנשים עוברים שבעה מדורי גיהינום בימים אלה, חלקם כבר חודשים ארוכים, ויכול להיות שזה מרגיש כמעט כמו מותרות, להגיד שאתה לא רוצה אפילו לשמוע על הסבל ...
אבל כפי שהגיבו לך אחרים ברגישות ואכפתיות - לפעמים הדבר הנכון הוא להתנתק. דווקא בגלל שאכפת לך. וכי התקופה הזאת כל כך עמוסה בסיפורים קשים, עד שכמעט בלתי אפשרי להכיל את הכל... נשמע שאתה מאוד רגיש, ואמפתי לסיפורים שאתה שומע, וכשנערם סיפור על סיפור, כל אחד מהם קשה ועצוב, ייתכן שהתחושה היא שהגעת למסה קריטית שעלולה להכריע אותך...
האם יצא לך לדבר על הנושא עם אמך? נשמע שגם היא אישה רגישה, שמנסה לנקוט באמצעי הגנה כדי לא להמנע מהצפה רגשית... לפעמים השיתוף, גם של הדבר הכי קטן, יכול להקל מאוד. אם פחות נוח לך לשתף את אמא - אולי חבר.ה טוב.ה, אח/אחות או אפילו יועצת בבית הספר, אם זה מרגיש לך נכון.
אם תחוש נוח יותר במרחב אנונימי, אתה מוזמן לפנות אלינו בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכל, אם תרצה בכך, לשתף את אחד ממתנדבינו שיקשיב למה שתבחר להביא וינסה להיות שם עבורך.
מצ"ב קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
מוזמן לפנות אלינו,
שלך, מתנדבת סה"ר
שומעת בדבריך תסכול, תשישות ואפילו אשמה... כמה קשה זה להסתובב עם המטען הזה כל יום, כל היום, כמו תיק גב ששוקל 100 ק"ג... שמושך אותך למטה, ואתה מתקשה להוריד אותו מהגב - גם אם אתה יכול, כי מה זה יגיד אם תוריד אותו, אפילו לרגע, מהגב? שלא אכפת לך? הרי אנשים עוברים שבעה מדורי גיהינום בימים אלה, חלקם כבר חודשים ארוכים, ויכול להיות שזה מרגיש כמעט כמו מותרות, להגיד שאתה לא רוצה אפילו לשמוע על הסבל ...
אבל כפי שהגיבו לך אחרים ברגישות ואכפתיות - לפעמים הדבר הנכון הוא להתנתק. דווקא בגלל שאכפת לך. וכי התקופה הזאת כל כך עמוסה בסיפורים קשים, עד שכמעט בלתי אפשרי להכיל את הכל... נשמע שאתה מאוד רגיש, ואמפתי לסיפורים שאתה שומע, וכשנערם סיפור על סיפור, כל אחד מהם קשה ועצוב, ייתכן שהתחושה היא שהגעת למסה קריטית שעלולה להכריע אותך...
האם יצא לך לדבר על הנושא עם אמך? נשמע שגם היא אישה רגישה, שמנסה לנקוט באמצעי הגנה כדי לא להמנע מהצפה רגשית... לפעמים השיתוף, גם של הדבר הכי קטן, יכול להקל מאוד. אם פחות נוח לך לשתף את אמא - אולי חבר.ה טוב.ה, אח/אחות או אפילו יועצת בבית הספר, אם זה מרגיש לך נכון.
אם תחוש נוח יותר במרחב אנונימי, אתה מוזמן לפנות אלינו בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכל, אם תרצה בכך, לשתף את אחד ממתנדבינו שיקשיב למה שתבחר להביא וינסה להיות שם עבורך.
מצ"ב קישור לצ'אט של העמותה ולמספר הוואטסאפ שלנו: 055-9571399
מוזמן לפנות אלינו,
שלך, מתנדבת סה"ר