על סמך מה לדעתכם כתוב בויקיפדיה שמלאך המוות (סמאל) נחשב כטוב ורע כאחד?

זה הנתיב שה' ייעד לו

לפי המיתולוגיה היהודית לשטן יד תפקיד ברור וזה לאתגר אותנו למשל כמו בסיפורו של איוב כאשר השטן ניסה לגרום לאיוב להפוך מאדם עשיר וצדיק לאגם שמקלל את אלוהים

דמות מורכבת

לדעתי, סמאל או השטן זה לא בהכרח משהו רע כמו שמציגים אותו, אלא יותר כמו תפקיד שהשם נתן לו. כאילו יש לו שליחות - לנסות אותנו, לבדוק אם נבחר בטוב או ברע.
הוא לא איזה כוח שמתנגד להשם, אלא חלק מהמערכת. כמו מין בוחן - שמטרתו להוביל אותנו לבחירה אמיתית בטוב.
אז זה לא שהוא רע בעצמו, אלא הוא עושה תפקיד שנראה לנו שלילי, אבל בסוף זה חלק מהכוונה של השם בעולם.

לא יודע מה המקור שלהם, אבל באופן כללי עומק הרע הוא טוב.
רק שפה בעולם המוגבל שלנו הוא בא בצורה של חושך.

זה קצת כמו משקפי שמש, שדווקא ההצלחה שלהם מאפשרת להכיל את אור השמש.

אבל אין באמת מלאכים זה סתם שטות ולכן אי אפשר ללמוד דבר מזה על המציאות האמיתית

אנשים אומרים שטן נגד ה' ודברים כאלה, אבל זה רק כי הם לא עומדים במבחנים שמוכיחים את עצמם לה' ומאשימים את השטן כי הוא בחן אותם.

יש לכל דת היבט מיוחד משלה
אודות הגורמים המחשבתיים שיכולים להסיט אותך מהדרך של אותה הדת.
הדת מסמלת במובן מסוים את כל מה שנכון
וכל מה שלא, נחשב הצד הרע. (יש מצב שבהתגברות עליו אנחנו מתקנים אותו ואוספים ניצוצות של חטא אדם הראשון וכל זה אבל זה עדיין פרטים שוליים על איך זה עובד במקום מה זה נועד להפעיל במאמין)
הרעיון הוא די זהה
מכיוון שהגורם הוא אחד
והוא לשים לך גדרות ותמרור אזהרה כדי שלא תיפול.
ההבדלים הם בסיפור השתלשלות של אותו כוח
לאורך סיפור האלוהים הקיים
וליצור אותו כשהשלמה לסוג האלוהים שקיים מתוך יצירת הבנה שאלוהים מסמל את הטוב והנכון לאורך כל הסיפור והרֶשע מסמל את השקר ואת האין, הריקנות והבלתי נכון לך.
כלומר המוטיבים בסיפורים יהיו על שליח של אלוהים לנסות אותנו או כוח מרדני על אלוהים
העיקרון הוא שאלוהים תמיד מנצח
מכיוון שהמטרה במונח שטן או סמאל או לילית או לוציפר או ווטאבר
היא לגרום לנו לא לפנות לרע
על ידי הנכחה מכוונת שלו במהלך היום.
קח לדוגמא
"ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת."
אתה רואה את שני הצדדים שהצד מציגה תוך כדי צידוד מובלע (מתחייב) באחד מהם?
אתה תראה את זה בכל דיבור על השטן (חוץ מנטפליקס (שהיא השטן(די בלי קונספירציות)))
שההצגה שלו, והמסר שהוא נועד להעביר לרוב בצורות משל נמשל (צורה בה המוח עונה לעצמו את הנמשל גם כאשר הוא שואל את המשל בינו לבין עצמו, כלומר צורת הבנה שמאגפת את הבנתך במיוחד שכל המשלים הם קדושים והכל משלים ומסרים ויעדים ועצות ואמת וכולי) תמיד לטובת אלוהים בסוף, והוא הבחור הרע, והוא זה שמפסיד ומנודה ואלוהים ישחט את השטן בעתיד לבוא ועוד כל מיני דברי תורה. כי זה כל הקטע שלו.
להיות הלוזר, להיות הדרך שאתה לא רוצה ללכת בה
וזה מעניין
כי כל כמה שדת תנסה לצייר אותו רשע מנוול אכזרי וכהנה וכהנה
בסוף הוא המלכה של השחמט הזה.
כי תכלס בחשיבה ביקורתית נטולת מיסטיקה אתה מבין ששטן המדע זה האמת.
לא לבנות אמת ראשונית מובנית ואז להשליך על העולם (קאנוניזם בספרי הדת)
אלא להתאים את האמת בכל רגע נתון עד כמה שאתה יכול (החיים כאדם נבון בחברה מודרנית). ולא לפחד משאלות, מספקות, מסתירות, מהכחשות, מעלבון או מכל דבר, פשוט ללכת לאמת בחושים בהם אנחנו מאמינים ממילא.
רוב ככל האנשים בעולם חושבים ביקורתית, אבל בחלקים, איפה שהם עומדים להפסיד כסף, כשהם רוצים קידום בעבודה, או כשהם סומכים על סטטיסטיקה כשהם חוצים את הכביש.
החלק העיקרי שנותר פרמיטיבי הוא הדת, והסיבה היחידה שזה עדיין מחזיק ויחזיק זה בגלל שאמונה זה כיף, זה מנחם, זה מקשר ויוצר קהילות עם יעדים משותפים, זה תומך כספית או בטיפים מאנשים מבוגרים וזה נותן תקווה.
אני לא מדבר בזלזול
בלי הדת החיים הם די משעממים
לא מבחינת העשייה
אלא מבחינת העומק הרוחני והאנרגטי שבהם אתה רואה את החיים
אז כן אפשר למלאות את החסך הזה בהרבה דרכים ולהרבה אנשים זה מעולם לא היה חסר
אז שכל אחד ילך בקצב שלו אודות הבנת דת או מונחיה המעניינים

המקור זה שכתוב בגמרא: טוב זה יצר טוב, טוב מאוד זה יצר הרע