לוקחים חיילים כמובן מאליו

פריקה נוספת שלי

אנחנו כבר לא בתחילת הלחימה

מרגיש שיותר ויותר התחילו לקחת אותנו החיילים כמובן מאליו.
התרגלו לראות מדים בכל מקום, התרגלו לשקט שאנחנו שומרים עליו, התרגלו לזה שאנחנו שם תמיד.
אבל מאחורי כל מדים יש בן אדם. עייף, מותש, לפעמים פגוע, שמוותר על החיים שלו כדי שאתם תוכלו להמשיך בשלכם.

אנחנו לא אמורים להיות שקופים.
לא אמורים לצפות מאיתנו להחזיק הכל לבד.
לא אמורים לשכוח שבלי הגב שלנו, המדינה הזאת פשוט לא עומדת.

תחילת המלחמה הייתה השיא ואז הייתי מרגיש את זה מאוד, יותר מדי עזרה, מישהו פה בסטיפס החליט לתרום לי מכספו אפילו אבל זה מרגיש שעם הזמן אנשים מתחילים לשכוח יותר ויותר עד לרמה שכל הלחימה שלנו כרגע מסתכמת כמובנת מאליה
שהמלחמה היא שגרתית ואנחנו מועדים למות בתורות.